Lamentations 3

אני הגבר ראה עני בשבט עברתו׃

Jeg er den, der så nød ved hans vredes ris,

אותי נהג וילך חשך ולא אור׃

mig har han ført og ledt i det tykkeste Mulm,

אך בי ישב יהפך ידו כל היום׃

ja, Hånden vender han mod mig Dagen lang.

בלה בשרי ועורי שבר עצמותי׃

Mit Bød og min Hud har han opslidt, brudt mine Ben,

בנה עלי ויקף ראש ותלאה׃

han mured mig inde, omgav mig med Galde og Møje,

במחשכים הושיבני כמתי עולם׃

lod mig bo i Mørke som de, der for længst er døde.

גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי׃

Han har spærret mig inde og lagt mig i tunge Lænker.

גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי׃

Om jeg end råber og skriger, min Bøn er stængt ude.

גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה׃

Han spærred mine Veje med Kvader, gjorde Stierne kroge.

דב ארב הוא לי אריה במסתרים׃

Han blev mig en lurende Bjørn, en Løve i Baghold;

דרכי סורר ויפשחני שמני שמם׃

han ledte mig vild, rev mig sønder og lagde mig øde;

דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ׃

han spændte sin Bue; lod mig være Skive for Pilen.

הביא בכליותי בני אשפתו׃

Han sendte sit Koggers Sønner i Nyrerne på mig;

הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום׃

hvert Folk lo mig ud og smæded mig Dagen lang,

השביעני במרורים הרוני לענה׃

med bittert mætted han mig, gav mig Malurt at drikke.

ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר׃

Mine Tænder lod han bide i Flint, han trådte mig i Støvet;

ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה׃

han skilte min Sjæl fra Freden, jeg glemte Lykken

ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה׃

og sagde: "Min Livskraft, mit Håb til HERREN er ude."

זכר עניי ומרודי לענה וראש׃

At mindes min Vånde og Flakken er Malurt og Galde;

זכור תזכור ותשיח עלי נפשי׃

min Sjæl, den mindes det grant den grubler betynget.

זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל׃

Det lægger jeg mig på Sinde, derfor vil jeg håbe:

חסדי יהוה כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו׃

HERRENs Miskundhed er ikke til Ende, ikke brugt op,

חדשים לבקרים רבה אמונתך׃

hans Nåde er ny hver Morgen, hans Trofasthed stor.

חלקי יהוה אמרה נפשי על כן אוחיל לו׃

Min Del er HERREN, (siger min Sjæl,) derfor håber jeg på ham.

טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו׃

Dem, der bier på HERREN, er han god, den Sjæl, der ham søger;

טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה׃

det er godt at håbe i Stilhed på HERRENs Frelse,

טוב לגבר כי ישא על בנעוריו׃

godt for en Mand, at han bærer Åg i sin Ungdom.

ישב בדד וידם כי נטל עליו׃

Han sidde ensom og tavs, når han lægger det på ham;

יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה׃

han trykke sin Mund mod Støvet, måske er der Håb.

יתן למכהו לחי ישבע בחרפה׃

Række Kind til den, der slår ham, mættes med Hån.

כי לא יזנח לעולם אדני׃

Thi Herren bortstøder ikke for evigt,

כי אם הוגה ורחם כרב חסדו׃

har han voldt Kvide, så ynkes han, stor er hans Nåde;

כי לא ענה מלבו ויגה בני איש׃

ej af Hjertet plager og piner han Menneskens Børn.

לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ׃

Når Landets Fanger til Hobe trædes under Fod,

להטות משפט גבר נגד פני עליון׃

når Mandens Ret for den Højestes Åsyn bøjes,

לעות אדם בריבו אדני לא ראה׃

når en Mand lider Uret i sin Sag mon Herren ej ser det?

מי זה אמר ותהי אדני לא צוה׃

Hvo taler vel, så det sker, om ej Herren byder?

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׃

Kommer ikke både ondt og godt fra den Højestes Mund?

מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו׃

Over hvad skal den levende sukke? Hver over sin Synd!

נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יהוה׃

Lad os ransage, granske vore Veje og vende os til HERREN,

נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים׃

løfte Hænder og Hjerte til Gud i Himlen;

נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת׃

vi syndede og stod imod, du tilgav ikke,

סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת׃

men hylled dig i Vrede, forfulgte os, dræbte uden Skånsel,

סכותה בענן לך מעבור תפלה׃

hylled dig i Skyer, så Bønnen ej nåed frem;

סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃

til Skarn og til Udskud har du gjort os midt iblandt Folkene.

פצו עלינו פיהם כל איבינו׃

De opspærred Munden imod os, alle vore Fjender.

פחד ופחת היה לנו השאת והשבר׃

Vor Lod blev Gru og Grav og Sammenbruds Øde;

פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי׃

Vandstrømme græder mit Øje, mit Folk brød sammen.

עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות׃

Hvileløst strømmer mit Øje, det kender ej Ro,

עד ישקיף וירא יהוה משמים׃

før HERREN skuer ned fra Himlen, før han ser til.

עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי׃

Synet af Byens Døtre piner min Sjæl.

צוד צדוני כצפור איבי חנם׃

Jeg joges som en Fugl af Fjender, hvis Had var grundløst,

צמתו בבור חיי וידו אבן בי׃

de spærred mig inde i en Grube, de stenede mig;

צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי׃

Vand strømmed over mit Hoved, jeg tænkte: "Fortabt!"

קראתי שמך יהוה מבור תחתיות׃

Dit Navn påkaldte jeg, HERRE, fra Grubens Dyb;

קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי׃

du hørte min Røst: "O, gør dig ej døv for mit Skrig!"

קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא׃

Nær var du den Dag jeg kaldte, du sagde: "Frygt ikke!"

רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי׃

Du førte min Sag, o Herre, genløste mit Liv;

ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי׃

HERRE, du ser, jeg lider Uret. skaf mig min Ret!

ראיתה כל נקמתם כל מחשבתם לי׃

Al deres Hævnlyst ser du, alle deres Rænker,

שמעת חרפתם יהוה כל מחשבתם עלי׃

du hører deres Smædeord HERRE, deres Rænker imod mig,

שפתי קמי והגיונם עלי כל היום׃

mine Fjenders Tale og Tanker imod mig bestandig.

שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם׃

Se dem, når de sidder eller står, deres Nidvise er jeg.

תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם׃

Dem vil du gengælde, HERRE, deres Hænders Gerning,

תתן להם מגנת לב תאלתך להם׃

gør deres Hjerte forhærdet din Forbandelse over dem!

תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה׃

forfølg dem i Vrede, udryd dem under din Himmel.