Lamentations 3

Jeg er den, der så nød ved hans vredes ris,

אני הגבר ראה עני בשבט עברתו׃

mig har han ført og ledt i det tykkeste Mulm,

אותי נהג וילך חשך ולא אור׃

ja, Hånden vender han mod mig Dagen lang.

אך בי ישב יהפך ידו כל היום׃

Mit Bød og min Hud har han opslidt, brudt mine Ben,

בלה בשרי ועורי שבר עצמותי׃

han mured mig inde, omgav mig med Galde og Møje,

בנה עלי ויקף ראש ותלאה׃

lod mig bo i Mørke som de, der for længst er døde.

במחשכים הושיבני כמתי עולם׃

Han har spærret mig inde og lagt mig i tunge Lænker.

גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי׃

Om jeg end råber og skriger, min Bøn er stængt ude.

גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי׃

Han spærred mine Veje med Kvader, gjorde Stierne kroge.

גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה׃

Han blev mig en lurende Bjørn, en Løve i Baghold;

דב ארב הוא לי אריה במסתרים׃

han ledte mig vild, rev mig sønder og lagde mig øde;

דרכי סורר ויפשחני שמני שמם׃

han spændte sin Bue; lod mig være Skive for Pilen.

דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ׃

Han sendte sit Koggers Sønner i Nyrerne på mig;

הביא בכליותי בני אשפתו׃

hvert Folk lo mig ud og smæded mig Dagen lang,

הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום׃

med bittert mætted han mig, gav mig Malurt at drikke.

השביעני במרורים הרוני לענה׃

Mine Tænder lod han bide i Flint, han trådte mig i Støvet;

ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר׃

han skilte min Sjæl fra Freden, jeg glemte Lykken

ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה׃

og sagde: "Min Livskraft, mit Håb til HERREN er ude."

ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה׃

At mindes min Vånde og Flakken er Malurt og Galde;

זכר עניי ומרודי לענה וראש׃

min Sjæl, den mindes det grant den grubler betynget.

זכור תזכור ותשיח עלי נפשי׃

Det lægger jeg mig på Sinde, derfor vil jeg håbe:

זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל׃

HERRENs Miskundhed er ikke til Ende, ikke brugt op,

חסדי יהוה כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו׃

hans Nåde er ny hver Morgen, hans Trofasthed stor.

חדשים לבקרים רבה אמונתך׃

Min Del er HERREN, (siger min Sjæl,) derfor håber jeg på ham.

חלקי יהוה אמרה נפשי על כן אוחיל לו׃

Dem, der bier på HERREN, er han god, den Sjæl, der ham søger;

טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו׃

det er godt at håbe i Stilhed på HERRENs Frelse,

טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה׃

godt for en Mand, at han bærer Åg i sin Ungdom.

טוב לגבר כי ישא על בנעוריו׃

Han sidde ensom og tavs, når han lægger det på ham;

ישב בדד וידם כי נטל עליו׃

han trykke sin Mund mod Støvet, måske er der Håb.

יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה׃

Række Kind til den, der slår ham, mættes med Hån.

יתן למכהו לחי ישבע בחרפה׃

Thi Herren bortstøder ikke for evigt,

כי לא יזנח לעולם אדני׃

har han voldt Kvide, så ynkes han, stor er hans Nåde;

כי אם הוגה ורחם כרב חסדו׃

ej af Hjertet plager og piner han Menneskens Børn.

כי לא ענה מלבו ויגה בני איש׃

Når Landets Fanger til Hobe trædes under Fod,

לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ׃

når Mandens Ret for den Højestes Åsyn bøjes,

להטות משפט גבר נגד פני עליון׃

når en Mand lider Uret i sin Sag mon Herren ej ser det?

לעות אדם בריבו אדני לא ראה׃

Hvo taler vel, så det sker, om ej Herren byder?

מי זה אמר ותהי אדני לא צוה׃

Kommer ikke både ondt og godt fra den Højestes Mund?

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׃

Over hvad skal den levende sukke? Hver over sin Synd!

מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו׃

Lad os ransage, granske vore Veje og vende os til HERREN,

נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יהוה׃

løfte Hænder og Hjerte til Gud i Himlen;

נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים׃

vi syndede og stod imod, du tilgav ikke,

נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת׃

men hylled dig i Vrede, forfulgte os, dræbte uden Skånsel,

סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת׃

hylled dig i Skyer, så Bønnen ej nåed frem;

סכותה בענן לך מעבור תפלה׃

til Skarn og til Udskud har du gjort os midt iblandt Folkene.

סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃

De opspærred Munden imod os, alle vore Fjender.

פצו עלינו פיהם כל איבינו׃

Vor Lod blev Gru og Grav og Sammenbruds Øde;

פחד ופחת היה לנו השאת והשבר׃

Vandstrømme græder mit Øje, mit Folk brød sammen.

פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי׃

Hvileløst strømmer mit Øje, det kender ej Ro,

עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות׃

før HERREN skuer ned fra Himlen, før han ser til.

עד ישקיף וירא יהוה משמים׃

Synet af Byens Døtre piner min Sjæl.

עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי׃

Jeg joges som en Fugl af Fjender, hvis Had var grundløst,

צוד צדוני כצפור איבי חנם׃

de spærred mig inde i en Grube, de stenede mig;

צמתו בבור חיי וידו אבן בי׃

Vand strømmed over mit Hoved, jeg tænkte: "Fortabt!"

צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי׃

Dit Navn påkaldte jeg, HERRE, fra Grubens Dyb;

קראתי שמך יהוה מבור תחתיות׃

du hørte min Røst: "O, gør dig ej døv for mit Skrig!"

קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי׃

Nær var du den Dag jeg kaldte, du sagde: "Frygt ikke!"

קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא׃

Du førte min Sag, o Herre, genløste mit Liv;

רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי׃

HERRE, du ser, jeg lider Uret. skaf mig min Ret!

ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי׃

Al deres Hævnlyst ser du, alle deres Rænker,

ראיתה כל נקמתם כל מחשבתם לי׃

du hører deres Smædeord HERRE, deres Rænker imod mig,

שמעת חרפתם יהוה כל מחשבתם עלי׃

mine Fjenders Tale og Tanker imod mig bestandig.

שפתי קמי והגיונם עלי כל היום׃

Se dem, når de sidder eller står, deres Nidvise er jeg.

שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם׃

Dem vil du gengælde, HERRE, deres Hænders Gerning,

תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם׃

gør deres Hjerte forhærdet din Forbandelse over dem!

תתן להם מגנת לב תאלתך להם׃

forfølg dem i Vrede, udryd dem under din Himmel.

תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה׃