Psalms 78

משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי׃

(En Maskil af Asaf.) Lyt, mit folk til min lære, bøj eders øre til ord fra min Mund;

אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃

jeg vil åbne min Mund med Billedtale, fremsætte Gåder fra fordums Tid,

אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׃

hvad vi har hørt og ved, hvad vore Fædre har sagt os;

לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃

vi dølger det ikke for deres Børn, men melder en kommende Slægt om HERRENs Ære og Vælde og Underne, som han har gjort.

ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם׃

Han satte et Vidnesbyrd i Jakob, i Israel gav han en Lov, idet han bød vore Fædre at lade deres Børn det vide,

למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃

at en senere Slægt kunde vide det, og Børn, som fødtes siden, stå frem og fortælle deres Børn derom,

וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו׃

så de slår deres Lid til Gud og ikke glemmer Guds Gerninger, men overholder hans Bud,

ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃

ej slægter Fædrene på, en vanartet, stridig Slægt, hvis Hjerte ikke var fast, hvis Ånd var utro mod Gud

בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב׃

- Efraims Børn var rustede Bueskytter, men svigted på Stridens Dag -

לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃

Gudspagten holdt de ikke, de nægtede at følge hans Lov;

וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃

hans Gerninger gik dem ad Glemme, de Undere, han lod dem skue.

נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען׃

Han gjorde Undere for deres Fædre i Ægypten på Zoans Mark;

בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד׃

han kløvede Havet og førte dem over, lod Vandet stå som en Vold;

וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃

han ledede dem ved Skyen om Dagen, Natten igennem ved Ildens Skær;

יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃

han kløvede Klipper i Ørkenen, lod dem rigeligt drikke som af Strømme,

ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃

han lod Bække rinde af Klippen og Vand strømme ned som Floder.

ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃

Men de blev ved at synde imod ham og vække den Højestes Vrede i Ørkenen;

וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃

de fristede Gud i Hjertet og krævede Mad til at stille Sulten,

וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃

de talte mod Gud og sagde: "Kan Gud dække Bord i en Ørken?

הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃

Se, Klippen slog han, så Vand flød frem, og Bække vælded ud; mon han også kan give Brød og skaffe kød til sit Folk?"

לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל׃

Det hørte HERREN, blev vred, der tændtes en Ild mod Jakob, ja Vrede kom op mod Israel,

כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃

fordi de ikke troede Gud eller stolede på hans Frelse.

ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃

Da bød han Skyerne oventil, lod Himlens Døre åbne

וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃

og Manna regne på dem til Føde, han gav dem Himmelkorn;

לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃

Mennesker spiste Englebrød, han sendte dem Mad at mætte sig med.

יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃

Han rejste Østenvinden på Himlen, førte Søndenvinden frem ved sin Kraft;

וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃

Kød lod han regne på dem som Støv og vingede Fugle som Havets Sand,

ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃

lod dem falde midt i sin Lejr, rundt omkring sine Boliger;

ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃

Og de spiste sig overmætte, hvad de ønskede, lod han dem få.

לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃

Men før deres Attrå var stillet, mens Maden var i deres Mund,

ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃

rejste Guds Vrede sig mod dem; han vog deres kraftige Mænd, fældede Israels Ynglinge.

בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו׃

Og dog blev de ved at synde og troede ej på hans Undere.

ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃

Da lod han deres Dage svinde i Tomhed og endte brat deres År.

אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃

Når han vog dem, søgte de ham, vendte om og spurgte om Gud,

ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃

kom i Hu, at Gud var deres Klippe, Gud den Allerhøjeste deres Genløser.

ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׃

De hyklede for ham med Munden, løj for ham med deres Tunge;

ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃

deres Hjerter holdt ikke fast ved ham, hans Pagt var de ikke tro.

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃

Og dog er han barmhjertig, han tilgiver Misgerning, lægger ej øde, hans Vrede lagde sig Gang på Gang, han lod ikke sin Harme fuldt bryde frem;

ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃

han kom i Hu, de var Kød, et Pust, der svinder og ej vender tilbage.

כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃

Hvor tit stod de ham ikke imod i Ørkenen og voldte ham Sorg i det øde Land!

וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃

De fristede alter Gud, de krænkede Israels Hellige;

לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃

hans Hånd kom de ikke i Hu, de Dag han friede dem fra Fjenden,

אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען׃

da han gjorde sine Tegn i Ægypten, sine Undere på Zoans Mark,

ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון׃

forvandlede deres Floder til Blod, så de ej kunde drikke af Strømmene,

ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃

sendte Myg imod dem, som åd dem, og Frøer, som lagde dem øde,

ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃

gav Æderen, hvad de avlede, Græshoppen al deres Høst,

יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃

slog deres Vinstokke ned med Hagl, deres Morbærtræer med Frost,

ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃

prisgav Kvæget for Hagl og deres Hjorde for Lyn.

ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃

Han sendte sin Vredesglød mod dem, Harme, Vrede og Trængsel, en Sendefærd af Ulykkesengle;

יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃

frit Løb gav han sin Vrede, skånede dem ikke for Døden, gav deres Liv til Pris for Pest;

ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם׃

alt førstefødt i Ægypten slog han, Mandskraftens Førstegrøde i Kamiternes Telte,

ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃

lod sit Folk bryde op som en Hjord, ledede dem som Kvæg i Ørkenen,

וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים׃

ledede dem trygt, uden Frygt, mens Havet lukked sig over deres Fjender;

ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׃

han bragte dem til sit hellige Land, de Bjerge, hans højre vandt,

ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃

drev Folkeslag bort foran dem, udskiftede ved Lod deres Land og lod Israels Stammer bo i deres Telte.

וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃

Dog fristed og trodsede de Gud den Allerhøjeste og overholdt ikke hans Vidnesbyrd;

ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃

de faldt fra, var troløse som deres Fædre, svigtede som en slappet Bue,

ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃

de krænkede ham med deres Offerhøje, æggede ham med deres Gudebilleder.

שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃

Det hørte Gud og blev vred følte højlig Lede ved Israel;

ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃

han opgav sin Bolig i Silo, det Telt, hvor han boede blandt Mennesker;

ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר׃

han gav sin Stolthed i Fangenskab, sin Herlighed i Fjendehånd,

ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃

prisgav sit Folk for Sværdet, blev vred på sin Arvelod;

בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו׃

Ild fortærede dets unge Mænd, dets Jomfruer fik ej Bryllupssange,

כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃

dets Præster faldt for Sværdet, dets Enker holdt ikke Klagefest.

ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין׃

Da vågnede Herren som en, der har sovet, som en Helt, der er døvet af Vin;

ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃

han slog sine Fjender på Ryggen, gjorde dem evigt til Skamme.

וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃

Men han fik Lede ved Josefs Telt, Efraims Stamme udvalgte han ikke;

ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב׃

han udvalgte Judas Stamme, Zions Bjerg, som han elsker;

ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃

han byggede sit Tempel himmelhøjt, grundfæstede det evigt som Jorden.

ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃

Han udvalgte David, sin Tjener, og tog ham fra Fårenes Folde,

מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃

hentede ham fra de diende Dyr til at vogte Jakob, hans Folk, Israel, hans Arvelod;

וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃

han vogtede dem med oprigtigt Hjerte, ledede dem med kyndig Hånd.