Psalms 78

(En Maskil af Asaf.) Lyt, mit folk til min lære, bøj eders øre til ord fra min Mund;

משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי׃

jeg vil åbne min Mund med Billedtale, fremsætte Gåder fra fordums Tid,

אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃

hvad vi har hørt og ved, hvad vore Fædre har sagt os;

אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׃

vi dølger det ikke for deres Børn, men melder en kommende Slægt om HERRENs Ære og Vælde og Underne, som han har gjort.

לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃

Han satte et Vidnesbyrd i Jakob, i Israel gav han en Lov, idet han bød vore Fædre at lade deres Børn det vide,

ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם׃

at en senere Slægt kunde vide det, og Børn, som fødtes siden, stå frem og fortælle deres Børn derom,

למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃

så de slår deres Lid til Gud og ikke glemmer Guds Gerninger, men overholder hans Bud,

וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו׃

ej slægter Fædrene på, en vanartet, stridig Slægt, hvis Hjerte ikke var fast, hvis Ånd var utro mod Gud

ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃

- Efraims Børn var rustede Bueskytter, men svigted på Stridens Dag -

בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב׃

Gudspagten holdt de ikke, de nægtede at følge hans Lov;

לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃

hans Gerninger gik dem ad Glemme, de Undere, han lod dem skue.

וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃

Han gjorde Undere for deres Fædre i Ægypten på Zoans Mark;

נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען׃

han kløvede Havet og førte dem over, lod Vandet stå som en Vold;

בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד׃

han ledede dem ved Skyen om Dagen, Natten igennem ved Ildens Skær;

וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃

han kløvede Klipper i Ørkenen, lod dem rigeligt drikke som af Strømme,

יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃

han lod Bække rinde af Klippen og Vand strømme ned som Floder.

ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃

Men de blev ved at synde imod ham og vække den Højestes Vrede i Ørkenen;

ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃

de fristede Gud i Hjertet og krævede Mad til at stille Sulten,

וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃

de talte mod Gud og sagde: "Kan Gud dække Bord i en Ørken?

וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃

Se, Klippen slog han, så Vand flød frem, og Bække vælded ud; mon han også kan give Brød og skaffe kød til sit Folk?"

הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃

Det hørte HERREN, blev vred, der tændtes en Ild mod Jakob, ja Vrede kom op mod Israel,

לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל׃

fordi de ikke troede Gud eller stolede på hans Frelse.

כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃

Da bød han Skyerne oventil, lod Himlens Døre åbne

ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃

og Manna regne på dem til Føde, han gav dem Himmelkorn;

וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃

Mennesker spiste Englebrød, han sendte dem Mad at mætte sig med.

לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃

Han rejste Østenvinden på Himlen, førte Søndenvinden frem ved sin Kraft;

יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃

Kød lod han regne på dem som Støv og vingede Fugle som Havets Sand,

וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃

lod dem falde midt i sin Lejr, rundt omkring sine Boliger;

ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃

Og de spiste sig overmætte, hvad de ønskede, lod han dem få.

ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃

Men før deres Attrå var stillet, mens Maden var i deres Mund,

לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃

rejste Guds Vrede sig mod dem; han vog deres kraftige Mænd, fældede Israels Ynglinge.

ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃

Og dog blev de ved at synde og troede ej på hans Undere.

בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו׃

Da lod han deres Dage svinde i Tomhed og endte brat deres År.

ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃

Når han vog dem, søgte de ham, vendte om og spurgte om Gud,

אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃

kom i Hu, at Gud var deres Klippe, Gud den Allerhøjeste deres Genløser.

ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃

De hyklede for ham med Munden, løj for ham med deres Tunge;

ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׃

deres Hjerter holdt ikke fast ved ham, hans Pagt var de ikke tro.

ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃

Og dog er han barmhjertig, han tilgiver Misgerning, lægger ej øde, hans Vrede lagde sig Gang på Gang, han lod ikke sin Harme fuldt bryde frem;

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃

han kom i Hu, de var Kød, et Pust, der svinder og ej vender tilbage.

ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃

Hvor tit stod de ham ikke imod i Ørkenen og voldte ham Sorg i det øde Land!

כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃

De fristede alter Gud, de krænkede Israels Hellige;

וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃

hans Hånd kom de ikke i Hu, de Dag han friede dem fra Fjenden,

לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃

da han gjorde sine Tegn i Ægypten, sine Undere på Zoans Mark,

אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען׃

forvandlede deres Floder til Blod, så de ej kunde drikke af Strømmene,

ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון׃

sendte Myg imod dem, som åd dem, og Frøer, som lagde dem øde,

ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃

gav Æderen, hvad de avlede, Græshoppen al deres Høst,

ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃

slog deres Vinstokke ned med Hagl, deres Morbærtræer med Frost,

יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃

prisgav Kvæget for Hagl og deres Hjorde for Lyn.

ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃

Han sendte sin Vredesglød mod dem, Harme, Vrede og Trængsel, en Sendefærd af Ulykkesengle;

ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃

frit Løb gav han sin Vrede, skånede dem ikke for Døden, gav deres Liv til Pris for Pest;

יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃

alt førstefødt i Ægypten slog han, Mandskraftens Førstegrøde i Kamiternes Telte,

ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם׃

lod sit Folk bryde op som en Hjord, ledede dem som Kvæg i Ørkenen,

ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃

ledede dem trygt, uden Frygt, mens Havet lukked sig over deres Fjender;

וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים׃

han bragte dem til sit hellige Land, de Bjerge, hans højre vandt,

ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׃

drev Folkeslag bort foran dem, udskiftede ved Lod deres Land og lod Israels Stammer bo i deres Telte.

ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃

Dog fristed og trodsede de Gud den Allerhøjeste og overholdt ikke hans Vidnesbyrd;

וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃

de faldt fra, var troløse som deres Fædre, svigtede som en slappet Bue,

ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃

de krænkede ham med deres Offerhøje, æggede ham med deres Gudebilleder.

ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃

Det hørte Gud og blev vred følte højlig Lede ved Israel;

שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃

han opgav sin Bolig i Silo, det Telt, hvor han boede blandt Mennesker;

ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃

han gav sin Stolthed i Fangenskab, sin Herlighed i Fjendehånd,

ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר׃

prisgav sit Folk for Sværdet, blev vred på sin Arvelod;

ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃

Ild fortærede dets unge Mænd, dets Jomfruer fik ej Bryllupssange,

בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו׃

dets Præster faldt for Sværdet, dets Enker holdt ikke Klagefest.

כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃

Da vågnede Herren som en, der har sovet, som en Helt, der er døvet af Vin;

ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין׃

han slog sine Fjender på Ryggen, gjorde dem evigt til Skamme.

ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃

Men han fik Lede ved Josefs Telt, Efraims Stamme udvalgte han ikke;

וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃

han udvalgte Judas Stamme, Zions Bjerg, som han elsker;

ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב׃

han byggede sit Tempel himmelhøjt, grundfæstede det evigt som Jorden.

ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃

Han udvalgte David, sin Tjener, og tog ham fra Fårenes Folde,

ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃

hentede ham fra de diende Dyr til at vogte Jakob, hans Folk, Israel, hans Arvelod;

מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃

han vogtede dem med oprigtigt Hjerte, ledede dem med kyndig Hånd.

וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃