Job 39

Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? or canst thou mark when the hinds do calve?
הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃
Canst thou number the months that they fulfil? or knowest thou the time when they bring forth?
תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃
They bow themselves, they bring forth their young ones, they cast out their sorrows.
תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃
Their young ones are in good liking, they grow up with corn; they go forth, and return not unto them.
יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃
Who hath sent out the wild ass free? or who hath loosed the bands of the wild ass?
מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃
Whose house I have made the wilderness, and the barren land his dwellings.
אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃
He scorneth the multitude of the city, neither regardeth he the crying of the driver.
ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃
The range of the mountains is his pasture, and he searcheth after every green thing.
יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃
Will the unicorn be willing to serve thee, or abide by thy crib?
היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃
Canst thou bind the unicorn with his band in the furrow? or will he harrow the valleys after thee?
התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃
Wilt thou trust him, because his strength is great? or wilt thou leave thy labour to him?
התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃
Wilt thou believe him, that he will bring home thy seed, and gather it into thy barn?
התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃
Gavest thou the goodly wings unto the peacocks? or wings and feathers unto the ostrich?
כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃
Which leaveth her eggs in the earth, and warmeth them in dust,
כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃
And forgetteth that the foot may crush them, or that the wild beast may break them.
ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃
She is hardened against her young ones, as though they were not hers: her labour is in vain without fear;
הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃
Because God hath deprived her of wisdom, neither hath he imparted to her understanding.
כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃
What time she lifteth up herself on high, she scorneth the horse and his rider.
כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃
Hast thou given the horse strength? hast thou clothed his neck with thunder?
התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃
Canst thou make him afraid as a grasshopper? the glory of his nostrils is terrible.
התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃
He paweth in the valley, and rejoiceth in his strength: he goeth on to meet the armed men.
יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃
He mocketh at fear, and is not affrighted; neither turneth he back from the sword.
ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃
The quiver rattleth against him, the glittering spear and the shield.
עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃
He swalloweth the ground with fierceness and rage: neither believeth he that it is the sound of the trumpet.
ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃
He saith among the trumpets, Ha, ha; and he smelleth the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.
בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃
Doth the hawk fly by thy wisdom, and stretch her wings toward the south?
המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃
Doth the eagle mount up at thy command, and make her nest on high?
אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃
She dwelleth and abideth on the rock, upon the crag of the rock, and the strong place.
סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃
From thence she seeketh the prey, and her eyes behold afar off.
משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃
Her young ones also suck up blood: and where the slain are, there is she.
ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃