Psalms 106

הללויה הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃

Halleluja! Lov Herren, thi han er god, thi hans miskundhed varer evindelig!

מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו׃

Hvo kan opregne Herrens vældige gerninger, finde ord til at kundgøre al hans pris?

אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת׃

Salige de, der holder på ret, som altid øver retfærdighed!

זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך׃

Husk os, Herre, når dit folk finder nåde, lad os få godt af din frelse,

לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך׃

at vi må se dine udvalgtes lykke, glæde os ved dit folks glæde og med din arvelod prise vor lykke!

חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו׃

Vi syndede som vore Fædre, handlede ilde og gudløst.

אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף׃

Vore Fædre i Ægypten ænsede ej dine Undere, kom ikke din store Miskundhed i Hu, stod den Højeste imod ved det røde Hav.

ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו׃

Dog frelste han dem for sit Navns Skyld, for at gøre sin Vælde kendt;

ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר׃

han trued det røde Hav, og det tørrede ud, han førte dem gennem Dybet som gennem en Ørk;

ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב׃

han fried dem af deres Avindsmænds Hånd og udløste dem fra Fjendens Hånd;

ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר׃

Vandet skjulte dem, som trængte dem, ikke een blev tilbage af dem;

ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו׃

da troede de på hans Ord og kvad en Sang til hans Pris.

מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו׃

Men de glemte snart hans Gerninger, biede ej på hans Råd;

ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון׃

de grebes af Attrå i Ørkenen, i Ødemarken fristed de Gud;

ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃

så gav han dem det, de kræved og sendte dem Lede i Sjælen.

ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה׃

De bar Avind mod Moses i Lejren, mod Aron, HERRENs hellige;

תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם׃

Jorden åbned sig, slugte Datan, lukked sig over Abirams Flok;

ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים׃

Ilden rasede i deres Flok, Luen brændte de gudløse op.

יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה׃

De lavede en Kalv ved Horeb og tilbad det støbte Billed;

וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב׃

de byttede deres Herlighed bort for et Billed af en Okse, hvis Føde er Græs;

שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים׃

de glemte Gud, deres Frelser, som øvede store Ting i Ægypten,

נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף׃

Undere i Kamiternes Land, frygtelige Ting ved det røde Hav.

ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃

Da tænkte han på at udrydde dem, men Moses, hans udvalgte Mand, stilled sig i Gabet for hans Åsyn for at hindre, at hans Vrede lagde øde.

וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו׃

De vraged det yndige Land og troede ikke hans Ord,

וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה׃

men knurrede i deres Telte og hørte ikke på HERREN;

וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃

da løfted han Hånden og svor at lade dem falde i Ørkenen,

ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות׃

splitte deres Sæd blandt Folkene, sprede dem rundt i Landene.

ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים׃

De holdt til med Ba'al-Peor og åd af de dødes Ofre;

ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה׃

de krænked ham med deres Gerninger, og Plage brød løs iblandt dem.

ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה׃

Da stod Pinehas frem og holdt Dom, og Plagen blev bragt til at standse,

ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם׃

og det regnedes ham til Retfærdighed fra Slægt til Slægt, evindelig.

ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם׃

De vakte hans Vrede ved Meribas Vand, og for deres Skyld gik det Moses ilde;

כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו׃

thi de stod hans Ånd imod, og han talte uoverlagte Ord.

לא השמידו את העמים אשר אמר יהוה להם׃

De udryddede ikke de Folk, som HERREN havde sagt, de skulde,

ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׃

med Hedninger blandede de sig og gjorde deres Gerninger efter;

ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש׃

deres Gudebilleder dyrkede de, og disse blev dem en Snare;

ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים׃

til Dæmonerne ofrede de, og det både Sønner og Døtre;

וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים׃

de udgød uskyldigt Blod, deres Sønners og Døtres Blod, som de ofred til Kana'ans Guder, og Landet blev smittet ved Blod;

ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃

de blev urene ved deres Gerninger, bolede ved deres idrætter.

ויחר אף יהוה בעמו ויתעב את נחלתו׃

Da blev HERREN vred på sit Folk og væmmedes ved sin Arv;

ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שנאיהם׃

han gav dem i Folkenes Hånd, deres Avindsmænd blev deres Herrer;

וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם׃

deres Fjendervoldte dem Trængsel, de kuedes under deres Hånd.

פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם׃

Han frelste dem Gang på Gang, men de stod egensindigt imod og sygnede hen i Brøden;

וירא בצר להם בשמעו את רנתם׃

dog så han til dem i Trængslen, så snart han hørte dem klage;

ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו׃

han kom sin Pagt i Hu og ynkedes efter sin store Miskundhed;

ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם׃

han lod dem finde Barmhjertighed hos alle, der tog dem til Fange.

הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃

Frels os, HERRE vor Gud, du samle os sammen fra Folkene, at vi må love dit hellige Navn, med Stolthed synge din Pris.

ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה׃

Lovet være HERREN, Israels Gud, fra Evighed og til Evighed! Og alt Folket svare Amen!