Psalms 106

Halleluja! Lov Herren, thi han er god, thi hans miskundhed varer evindelig!

הללויה הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃

Hvo kan opregne Herrens vældige gerninger, finde ord til at kundgøre al hans pris?

מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו׃

Salige de, der holder på ret, som altid øver retfærdighed!

אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת׃

Husk os, Herre, når dit folk finder nåde, lad os få godt af din frelse,

זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך׃

at vi må se dine udvalgtes lykke, glæde os ved dit folks glæde og med din arvelod prise vor lykke!

לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך׃

Vi syndede som vore Fædre, handlede ilde og gudløst.

חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו׃

Vore Fædre i Ægypten ænsede ej dine Undere, kom ikke din store Miskundhed i Hu, stod den Højeste imod ved det røde Hav.

אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף׃

Dog frelste han dem for sit Navns Skyld, for at gøre sin Vælde kendt;

ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו׃

han trued det røde Hav, og det tørrede ud, han førte dem gennem Dybet som gennem en Ørk;

ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר׃

han fried dem af deres Avindsmænds Hånd og udløste dem fra Fjendens Hånd;

ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב׃

Vandet skjulte dem, som trængte dem, ikke een blev tilbage af dem;

ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר׃

da troede de på hans Ord og kvad en Sang til hans Pris.

ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו׃

Men de glemte snart hans Gerninger, biede ej på hans Råd;

מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו׃

de grebes af Attrå i Ørkenen, i Ødemarken fristed de Gud;

ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון׃

så gav han dem det, de kræved og sendte dem Lede i Sjælen.

ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃

De bar Avind mod Moses i Lejren, mod Aron, HERRENs hellige;

ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה׃

Jorden åbned sig, slugte Datan, lukked sig over Abirams Flok;

תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם׃

Ilden rasede i deres Flok, Luen brændte de gudløse op.

ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים׃

De lavede en Kalv ved Horeb og tilbad det støbte Billed;

יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה׃

de byttede deres Herlighed bort for et Billed af en Okse, hvis Føde er Græs;

וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב׃

de glemte Gud, deres Frelser, som øvede store Ting i Ægypten,

שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים׃

Undere i Kamiternes Land, frygtelige Ting ved det røde Hav.

נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף׃

Da tænkte han på at udrydde dem, men Moses, hans udvalgte Mand, stilled sig i Gabet for hans Åsyn for at hindre, at hans Vrede lagde øde.

ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃

De vraged det yndige Land og troede ikke hans Ord,

וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו׃

men knurrede i deres Telte og hørte ikke på HERREN;

וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה׃

da løfted han Hånden og svor at lade dem falde i Ørkenen,

וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃

splitte deres Sæd blandt Folkene, sprede dem rundt i Landene.

ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות׃

De holdt til med Ba'al-Peor og åd af de dødes Ofre;

ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים׃

de krænked ham med deres Gerninger, og Plage brød løs iblandt dem.

ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה׃

Da stod Pinehas frem og holdt Dom, og Plagen blev bragt til at standse,

ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה׃

og det regnedes ham til Retfærdighed fra Slægt til Slægt, evindelig.

ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם׃

De vakte hans Vrede ved Meribas Vand, og for deres Skyld gik det Moses ilde;

ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם׃

thi de stod hans Ånd imod, og han talte uoverlagte Ord.

כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו׃

De udryddede ikke de Folk, som HERREN havde sagt, de skulde,

לא השמידו את העמים אשר אמר יהוה להם׃

med Hedninger blandede de sig og gjorde deres Gerninger efter;

ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׃

deres Gudebilleder dyrkede de, og disse blev dem en Snare;

ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש׃

til Dæmonerne ofrede de, og det både Sønner og Døtre;

ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים׃

de udgød uskyldigt Blod, deres Sønners og Døtres Blod, som de ofred til Kana'ans Guder, og Landet blev smittet ved Blod;

וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים׃

de blev urene ved deres Gerninger, bolede ved deres idrætter.

ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃

Da blev HERREN vred på sit Folk og væmmedes ved sin Arv;

ויחר אף יהוה בעמו ויתעב את נחלתו׃

han gav dem i Folkenes Hånd, deres Avindsmænd blev deres Herrer;

ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שנאיהם׃

deres Fjendervoldte dem Trængsel, de kuedes under deres Hånd.

וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם׃

Han frelste dem Gang på Gang, men de stod egensindigt imod og sygnede hen i Brøden;

פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם׃

dog så han til dem i Trængslen, så snart han hørte dem klage;

וירא בצר להם בשמעו את רנתם׃

han kom sin Pagt i Hu og ynkedes efter sin store Miskundhed;

ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו׃

han lod dem finde Barmhjertighed hos alle, der tog dem til Fange.

ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם׃

Frels os, HERRE vor Gud, du samle os sammen fra Folkene, at vi må love dit hellige Navn, med Stolthed synge din Pris.

הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃

Lovet være HERREN, Israels Gud, fra Evighed og til Evighed! Og alt Folket svare Amen!

ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה׃