Psalms 109

109:1

למנצח לדוד מזמור אלהי תהלתי אל תחרש׃

(Til Sangmesteren. Af David. En Salme.) Du min Lovsangs Gud, vær ej tavs!

109:2

כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר׃

Thi en gudløs, svigefuld Mund har de åbnet imod mig, taler mig til med Løgntunge,

109:3

ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם׃

med hadske Ord omringer de mig og strider imod mig uden Grund;

109:4

תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה׃

til Løn for min Kærlighed er de mig fjendske, skønt jeg er idel Bøn;

109:5

וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי׃

de gør mig ondt for godt, gengælder min Kærlighed med Had.

109:6

הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו׃

Straf ham for hans Gudløshed, lad en Anklager stå ved hans højre,

109:7

בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה׃

lad ham gå dømt fra Retten, hans Bøn blive regnet for Synd;

109:8

יהיו ימיו מעטים פקדתו יקח אחר׃

hans Livsdage blive kun få, hans Embede tage en anden;

109:9

יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה׃

hans Børn blive faderløse, hans Hustru vorde Enke;

109:10

ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם׃

hans Børn flakke om og tigge, drives bort fra et øde Hjem;

109:11

ינקש נושה לכל אשר לו ויבזו זרים יגיעו׃

Ågerkarlen rage efter alt, hvad han har, og fremmede rane hans Gods;

109:12

אל יהי לו משך חסד ואל יהי חונן ליתומיו׃

ingen være langmodig imod ham, ingen ynke hans faderløse;

109:13

יהי אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם׃

hans Afkom gå til Grunde, hans Navn slettes ud i næste Slægt:

109:14

יזכר עון אבתיו אל יהוה וחטאת אמו אל תמח׃

lad hans Fædres Skyld ihukommes hos HERREN, lad ikke hans Moders Synd slettes ud,

109:15

יהיו נגד יהוה תמיד ויכרת מארץ זכרם׃

altid være de, HERREN for Øje; hans Minde vorde udryddet af Jorden,

109:16

יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת׃

fordi det ej faldt ham ind at vise sig god, men han forfulgte den arme og fattige og den, hvis Hjerte var knust til Døde;

109:17

ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו׃

han elsked Forbandelse, så lad den nå ham; Velsignelse yndede han ikke, den blive ham fjern!

109:18

וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו׃

Han tage Forbandelse på som en Klædning, den komme som Vand i hans Bug, som Olie ind i hans Ben;

109:19

תהי לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה׃

den blive en Dragt, han tager på, et Bælte, han altid bærer!

109:20

זאת פעלת שטני מאת יהוה והדברים רע על נפשי׃

Det være mine Modstanderes Løn fra HERREN, dem, der taler ondt mod min Sjæl.

109:21

ואתה יהוה אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני׃

Men du, o HERRE, min Herre, gør med mig efter din Godhed og Nåde, frels mig for dit Navns Skyld!

109:22

כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי׃

Thi jeg er arm og fattig, mit Hjerte vånder sig i mig;

109:23

כצל כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה׃

som Skyggen, der hælder, svinder jeg bort, som Græshopper rystes jeg ud;

109:24

ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן׃

af Faste vakler mine Knæ, mit Kød skrumper ind uden Salve;

109:25

ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם׃

til Spot for dem er jeg blevet, de ryster på Hovedet, når de

109:26

עזרני יהוה אלהי הושיעני כחסדך׃

Hjælp mig, HERRE min Gud, frels mig efter din Miskundhed,

109:27

וידעו כי ידך זאת אתה יהוה עשיתה׃

så de sander, det var din Hånd, dig, HERRE, som gjorde det!

109:28

יקללו המה ואתה תברך קמו ויבשו ועבדך ישמח׃

Lad dem forbande, du vil velsigne, mine uvenner vorde til Skamme, din Tjener glæde sig;

109:29

ילבשו שוטני כלמה ויעטו כמעיל בשתם׃

lad mine Fjender klædes i Skændsel, iføres Skam som en Kappe!

109:30

אודה יהוה מאד בפי ובתוך רבים אהללנו׃

Med min Mund vil jeg højlig takke HERREN, prise ham midt i Mængden;

109:31

כי יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו׃

thi han står ved den fattiges højre at fri ham fra dem, der dømmer hans Sjæl.