Psalms 109

109:1

(Til Sangmesteren. Af David. En Salme.) Du min Lovsangs Gud, vær ej tavs!

למנצח לדוד מזמור אלהי תהלתי אל תחרש׃

109:2

Thi en gudløs, svigefuld Mund har de åbnet imod mig, taler mig til med Løgntunge,

כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר׃

109:3

med hadske Ord omringer de mig og strider imod mig uden Grund;

ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם׃

109:4

til Løn for min Kærlighed er de mig fjendske, skønt jeg er idel Bøn;

תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה׃

109:5

de gør mig ondt for godt, gengælder min Kærlighed med Had.

וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי׃

109:6

Straf ham for hans Gudløshed, lad en Anklager stå ved hans højre,

הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו׃

109:7

lad ham gå dømt fra Retten, hans Bøn blive regnet for Synd;

בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה׃

109:8

hans Livsdage blive kun få, hans Embede tage en anden;

יהיו ימיו מעטים פקדתו יקח אחר׃

109:9

hans Børn blive faderløse, hans Hustru vorde Enke;

יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה׃

109:10

hans Børn flakke om og tigge, drives bort fra et øde Hjem;

ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם׃

109:11

Ågerkarlen rage efter alt, hvad han har, og fremmede rane hans Gods;

ינקש נושה לכל אשר לו ויבזו זרים יגיעו׃

109:12

ingen være langmodig imod ham, ingen ynke hans faderløse;

אל יהי לו משך חסד ואל יהי חונן ליתומיו׃

109:13

hans Afkom gå til Grunde, hans Navn slettes ud i næste Slægt:

יהי אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם׃

109:14

lad hans Fædres Skyld ihukommes hos HERREN, lad ikke hans Moders Synd slettes ud,

יזכר עון אבתיו אל יהוה וחטאת אמו אל תמח׃

109:15

altid være de, HERREN for Øje; hans Minde vorde udryddet af Jorden,

יהיו נגד יהוה תמיד ויכרת מארץ זכרם׃

109:16

fordi det ej faldt ham ind at vise sig god, men han forfulgte den arme og fattige og den, hvis Hjerte var knust til Døde;

יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת׃

109:17

han elsked Forbandelse, så lad den nå ham; Velsignelse yndede han ikke, den blive ham fjern!

ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו׃

109:18

Han tage Forbandelse på som en Klædning, den komme som Vand i hans Bug, som Olie ind i hans Ben;

וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו׃

109:19

den blive en Dragt, han tager på, et Bælte, han altid bærer!

תהי לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה׃

109:20

Det være mine Modstanderes Løn fra HERREN, dem, der taler ondt mod min Sjæl.

זאת פעלת שטני מאת יהוה והדברים רע על נפשי׃

109:21

Men du, o HERRE, min Herre, gør med mig efter din Godhed og Nåde, frels mig for dit Navns Skyld!

ואתה יהוה אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני׃

109:22

Thi jeg er arm og fattig, mit Hjerte vånder sig i mig;

כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי׃

109:23

som Skyggen, der hælder, svinder jeg bort, som Græshopper rystes jeg ud;

כצל כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה׃

109:24

af Faste vakler mine Knæ, mit Kød skrumper ind uden Salve;

ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן׃

109:25

til Spot for dem er jeg blevet, de ryster på Hovedet, når de

ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם׃

109:26

Hjælp mig, HERRE min Gud, frels mig efter din Miskundhed,

עזרני יהוה אלהי הושיעני כחסדך׃

109:27

så de sander, det var din Hånd, dig, HERRE, som gjorde det!

וידעו כי ידך זאת אתה יהוה עשיתה׃

109:28

Lad dem forbande, du vil velsigne, mine uvenner vorde til Skamme, din Tjener glæde sig;

יקללו המה ואתה תברך קמו ויבשו ועבדך ישמח׃

109:29

lad mine Fjender klædes i Skændsel, iføres Skam som en Kappe!

ילבשו שוטני כלמה ויעטו כמעיל בשתם׃

109:30

Med min Mund vil jeg højlig takke HERREN, prise ham midt i Mængden;

אודה יהוה מאד בפי ובתוך רבים אהללנו׃

109:31

thi han står ved den fattiges højre at fri ham fra dem, der dømmer hans Sjæl.

כי יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו׃