Job 15

Så tog Temaniten Elifaz til Orde og sagde:

ויען אליפז התימני ויאמר׃

"Mon Vismand svarer med Mundsvejr og fylder sit Indre med Østenvind

החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃

for at hævde sin Ret med gavnløs Tale, med Ord, som intet båder?

הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃

Desuden nedbryder du Gudsfrygt og krænker den Stilhed, som tilkommer Gud.

אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃

Din Skyld oplærer din Mund, du vælger de listiges Sprog.

כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃

Din Mund domfælder dig, ikke jeg, dine Læber vidner imod dig!

ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃

Var du den første, der fødtes, kom du til Verden, før Højene var?

הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃

Mon du lytted til, da Gud holdt Råd, og mon du rev Visdommen til dig?

הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃

Hvad ved du, som vi ikke ved, hvad forstår du, som vi ikke kender?

מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃

Også vi har en gammel iblandt os, en Olding, hvis Dage er fler end din Faders!

גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃

Er Guds Trøst dig for lidt, det Ord, han mildelig talede til dig?

המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃

Hvi river dit Hjerte dig hen, hvi ruller dit Øje vildt?

מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃

Thi du vender din Harme mod Gud og udstøder Ord af din Mund.

כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃

Hvor kan et Menneske være rent, en kvindefødt have Ret?

מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃

End ikke sine Hellige tror han, og Himlen er ikke ren i hans Øjne,

הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃

hvad da den stygge, den onde, Manden, der drikker Uret som Vand!

אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃

Jeg vil sige dig noget, hør mig, jeg fortæller, hvad jeg har set,

אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃

hvad vise Mænd har forkyndt, deres Fædre ikke dulgt,

אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃

dem alene var Landet givet, ingen fremmed færdedes blandt dem:

להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃

Den gudløse ængstes hele sit Liv, de stakkede År, en Voldsmand lever;

כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃

Rædselslyde fylder hans Ører, midt under Fred er Hærgeren over ham;

קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃

han undkommer ikke fra Mørket, opsparet er han for Sværdet,

לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃

udset til Føde for Gribbe, han ved, at han står for Fald;

נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃

Mørkets Dag vil skræmme ham. Trængsel og Angst overvælde ham som en Konge, rustet til Strid.

יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃

Thi Hånden rakte han ud mod Gud og bød den Almægtige Trods,

כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃

stormed bårdnakket mod ham med sine tykke, buede Skjolde.

ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃

Thi han dækked sit Ansigt med Fedt og samlede Huld på sin Lænd.

כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃

tog Bolig i Byer, der øde lå hen. i Huse, man ikke må bo i, bestemt til at ligge i Grus.

וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃

Han bliver ej rig, hans Velstand forgår, til Jorden bøjer sig ikke hans Aks;

לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃

han undkommer ikke fra Mørket. Solglød udtørrer hans Spire, hans Blomst rives bort af Vinden.

לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃

Han stole ikke på Tomhed han farer vild thi Tomhed skal være hans Løn!

אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃

I Utide visner hans Stamme, hans Palmegren skal ikke grønnes;

בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃

han ryster som Ranken sin brue af og kaster som Olietræet sin Blomst.

יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃

Thi vanhelliges Samfund er goldt, og Ild fortærer Bestikkelsens Telte;

כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃

svangre med Kvide, føder de Uret, og deres Moderskød fostrer Svig!

הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃