Job 14

Mennesket, født af en Kvinde, hans Liv er stakket, han mættes af Uro;

אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃

han spirer som Blomsten og visner, flyr som Skyggen, står ikke fast.

כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃

Og på ham vil du rette dit Øje, ham vil du stævne for Retten!

אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃

Ja, kunde der komme en ren af en uren! Nej, end ikke een!

מי יתן טהור מטמא לא אחד׃

Når hans Dages Tal er fastsat, hans Måneder talt hos dig, og du har sat ham en uoverskridelig Grænse,

אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃

tag så dit Øje fra ham, lad ham i Fred, at han kan nyde sin Dag som en Daglejer!

שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃

Thi for et Træ er der Håb: Fældes det, skyder det atter, det fattes ej nye Skud;

כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃

ældes end Roden i Jorden, dør end Stubben i Mulde:

אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃

lugter det Vand, får det nye Skud, skyder Grene som nyplantet Træ;

מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃

men dør en Mand, er det ude med ham, udånder Mennesket, hvor er han da?

וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃

Som Vand løber ud af Søen og Floden svinder og tørres,

אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃

så lægger Manden sig, rejser sig ikke, vågner ikke, før Himlen forgår, aldrig vækkes han af sin Søvn.

ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃

Tag dog og gem mig i Dødens Rige, skjul mig, indtil din Vrede er ovre, sæt mig en Frist og kom mig i Hu!

מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃

Om Manden dog døde for atter at leve! Da vented jeg rolig al Stridens Tid, indtil min Afløsning kom;

אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃

du skulde kalde - og jeg skulde svare længes imod dine Hænders Værk!

תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃

Derimod tæller du nu mine Skridt, du tilgiver ikke min Synd,

כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃

forseglet ligger min Brøde i Posen, og over min Skyld har du lukket til.

חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃

Nej, ligesom Bjerget skrider og falder, som Klippen rokkes fra Grunden,

ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃

som Vandet udhuler Sten og Plaskregn bortskyller Jord, så har du udslukt Menneskets Håb.

אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃

For evigt slår du ham ned, han går bort, skamskænder hans Ansigt og lader ham fare.

תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃

Hans Sønner hædres, han ved det ikke, de synker i Ringhed, han mærker det ikke;

יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃

ikkun hans eget Kød volder Smerte, ikkun hans egen Sjæl volder Sorg.

אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃