Psalms 69

(Til Sangmesteren. Til Liljerne. Af David.) Frels mig Gud, thi Vandene når mig til Sjælen,

למנצח על שושנים לדוד הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש׃

jeg er sunket i bundløst Dynd, hvor der intet Fodfæste er, kommet i Vandenes Dyb, og Strømmen går over mig;

טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני׃

træt har jeg skreget mig, Struben brænder, mit Øje er mat af at bie på min Gud;

יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי׃

flere end mit Hoveds Hår er de, der hader mig uden Grund, mange er de, som vil mig til Livs, uden Skel er mig fjendske; hvad jeg ikke har ranet, skal jeg dog erstatte!

רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא גזלתי אז אשיב׃

Gud, du kender min Dårskab, min Skyld er ej skjult for dig.

אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו׃

Lad mig ej bringe Skam over dem, som bier på dig, o Herre, Hærskarers HERRE, lad mig ej bringe Skændsel over dem der søger dig, Israels Gud!

אל יבשו בי קויך אדני יהוה צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל׃

Thi for din Skyld bærer jeg Spot, mit Åsyn dækkes af Skændsel;

כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃

fremmed er jeg for mine Brødre en Udlænding for min Moders Sønner.

מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי׃

Thi Nidkærhed for dit Hus har fortæret mig, Spotten mod dig er faldet på mig:

כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי׃

jeg spæged min Sjæl med Faste, og det blev mig til Spot;

ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי׃

i Sæk har jeg klædt mig, jeg blev dem et Mundheld.

ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃

De, der sidder i Porten, taler om mig, ved Drikkelagene synger de om mig.

ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר׃

Men jeg beder, HERRE, til dig i Nådens Tid, o Gud, i din store Miskundhed svare du mig!

ואני תפלתי לך יהוה עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך׃

Frels mig med din trofaste Hjælp fra Dyndet, at jeg ikke skal synke; red mig fra dem, der hader mig, fra Vandenes Dyb,

הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים׃

lad Strømmen ikke gå over mig; lad Dybet ikke sluge mig eller Brønden lukke sig over mig.

אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה׃

Svar mig, HERRE, thi god er din Nåde, vend dig til mig efter din store Barmhjertighed;

ענני יהוה כי טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי׃

dit Åsyn skjule du ej for din Tjener, thi jeg er i Våde, skynd dig og svar mig;

ואל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני׃

kom til min Sjæl og løs den, fri mig for mine Fjenders Skyld!

קרבה אל נפשי גאלה למען איבי פדני׃

Du ved, hvorledes jeg smædes og bærer Skam og Skændsel; du har Rede på alle mine Fjender.

אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל צוררי׃

Spot har ulægeligt knust mit Hjerte; jeg bied forgæves på Medynk, på Trøstere uden at finde;

חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי׃

de gav mig Malurt at spise og slukked min Tørst med Eddike.

ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ׃

Lad Bordet foran dem blive en Snare, deres Takofre blive en Fælde;

יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש׃

lad Øjnene slukkes, så Synet svigter, lad Lænderne altid vakle!

תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃

Din Vrede udøse du over dem din glødende Harme nå dem;

שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם׃

deres Teltlejr blive et Øde, og ingen bo i deres Telte!

תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי ישב׃

Thi de forfølger den, du slog, og øger Smerten for dem, du såred.

כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו׃

Tilregn dem hver eneste Brøde lad dem ikke få Del i din Retfærd;

תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך׃

lad dem slettes af Livets Bog, ej optegnes blandt de retfærdige!

ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו׃

Men mig, som er arm og lidende, bjærge din Frelse, o Gud!

ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני׃

Jeg vil prise Guds Navn med Sang og ophøje ham med Tak;

אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה׃

det er mer for HERREN end Okser end Tyre med Horn og Klove!

ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס׃

Når de ydmyge ser det, glæder de sig; I, som søger Gud, eders Hjerte oplives!

ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם׃

Thi HERREN låner de fattige Øre, han agter ej fangne Venner ringe.

כי שמע אל אביונים יהוה ואת אסיריו לא בזה׃

Himmel og Jord skal prise ham, Havet og alt, hvad der rører sig der;

יהללוהו שמים וארץ ימים וכל רמש בם׃

thi Gud vil frelse Zion og opbygge Judas Byer; der skal de bo og tage det i Eje;

כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה׃

hans Tjeneres Afkom skal arve det, de, der elsker hans Navn, skal bo deri.

וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה׃