Job 29

ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

Og Job blev ved å fremføre sin visdomstale og sa:

מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

Å, om jeg hadde det som i fordums måneder, som i de dager da Gud vernet om mig,

בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

da hans lampe skinte over mitt hode, da jeg ved hans lys vandret gjennem mørket,

כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

slik som jeg hadde det i min modne manndoms dager, da Guds vennskap hvilte over mitt telt,

בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

da den Allmektige ennu var med mig, og jeg hadde mine barn omkring mig,

ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

da mine føtter badet sig i melk, og berget ved mitt hus lot bekker av olje strømme frem!

בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

Når jeg gikk op til porten i byen og inntok mitt sete på torvet,

ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

da drog de unge sig unda ved synet av mig, og de gråhårede reiste sig og blev stående;

שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

høvdinger lot være å tale og la hånden på sin munn;

קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

de fornemme tidde stille, og deres tunge blev hengende ved ganen.

כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

Enhver som hørte om mig, priste mig lykkelig, og hver den som så mig, gav mig lovord.

כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

For jeg berget armingen som ropte om hjelp, og den farløse som ingen hjelper hadde.

ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

Den som var sin undergang nær, velsignet mig, og enkens hjerte fikk jeg til å juble.

צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

Jeg klædde mig i rettferdighet, og den opslo sin bolig i mig; rettsinn bar jeg som kappe og hue.

עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

Øine var jeg for den blinde, og føtter var jeg for den halte.

אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

En far var jeg for de fattige, og ukjente folks sak gransket jeg.

ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

Jeg knuste den urettferdiges kjever og rev byttet bort fra hans tenner.

ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

Jeg tenkte da: I mitt rede skal jeg få dø, og mine dager skal bli tallrike som sand.

שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

Min rot skal ligge åpen for vann, og nattens dugg skal falle på mine grener.

כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

Min ære blir alltid ny, og min bue forynges i min hånd.

לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

Mig hørte de på, de ventet og lyttet i taushet til mitt råd.

אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

Når jeg hadde talt, tok de ikke til orde igjen, og min tale dryppet ned over dem.

ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

De ventet på min tale som på regn, de åpnet sin munn som for vårregn.

אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

Når de var motløse, smilte jeg til dem, og mitt åsyns lys kunde de ikke formørke.

אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃

Fikk jeg lyst til å gå til dem, da satt jeg der som høvding og tronte som en konge i sin krigerskare, lik en som trøster de sørgende.