Job 30

ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃

Men nu ler de av mig, de som er yngre av år enn jeg, hvis fedre jeg aktet så ringe at jeg ikke vilde sette dem blandt mine fehunder.

גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃

Hvad hjelp kunde jeg også ha av dem, de som har mistet all manndomskraft?

בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

De er uttæret av nød og sult; de gnager på den tørre mo, som allerede igår var ørk og øde;

הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃

de plukker melde innunder buskene, og gyvelbuskens røtter er deres brød.

מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

Fra menneskenes samfund jages de ut; folk roper efter dem som efter tyver.

בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃

I fryktelige kløfter må de bo, i huler i jord og berg.

בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

Mellem buskene skriker de, i neslekratt samler de sig,

בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃

barn av dårer og æreløse folk, pisket ut av landet.

ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

Og nu er jeg blitt til en spottesang og et ordsprog for dem.

תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃

De avskyr mig, holder sig langt borte fra mig, og mitt ansikt sparer de ikke for spytt;

כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃

for de har løst sine tøiler og ydmyket mig, og bislet har de kastet av for mine øine.

על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃

Ved min høire side reiser deres yngel sig; mine føtter støter de bort og legger sine ulykkesveier mot mig.

נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃

De bryter op min sti, de gjør hvad de kan for å ødelegge mig, de som selv ingen hjelper har.

כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃

Som gjennem en vid revne kommer de; gjennem nedstyrtende murer velter de sig frem.

ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃

Redsler har vendt sig mot mig, som stormen forfølger de min ære, og som en sky er min velferd faret bort.

ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃

Og nu utøser min sjel sig i mig; trengsels dager holder mig fast.

לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃

Natten gjennemborer mine ben, så de faller av, og min verk og pine hviler ikke.

ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃

Ved Guds store kraft er det blitt slik med mig at min klædning ikke er til å kjenne igjen; den henger tett omkring mig som kraven på min underkjortel.

הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃

Han har kastet mig ut i skarnet, så jeg er blitt lik støv og aske.

אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃

Jeg skriker til dig, men du svarer mig ikke; jeg står der, og du bare ser på mig.

תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃

Du er blitt grusom mot mig, med din sterke hånd forfølger du mig.

תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃

Du løfter mig op i stormen, du lar mig fare avsted, og du lar mig forgå i dens brak;

כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

for jeg vet at du fører mig til døden, til den bolig hvor alt levende samles.

אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃

Dog, rekker ikke mennesket ut sin hånd når alt synker i grus? Skriker han ikke om hjelp når han er kommet i ulykke?

אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃

Gråt jeg ikke selv over den som hadde hårde dager? Sørget ikke min sjel over den fattige?

כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃

For jeg ventet godt, men det kom ondt; jeg håpet på lys, men det kom mørke.

מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃

Mine innvoller koker og er ikke stille; trengsels dager er kommet over mig.

קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃

Sort går jeg omkring, men ikke av solens hete; midt iblandt folk reiser jeg mig og roper om hjelp.

אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃

Jeg er blitt en bror av sjakaler og en stallbror av strutser.

עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃

Min hud er sort og faller av mig, og mine ben er brent av hete.

ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃

Og min citar er blitt til sorg, og min fløite til gråt og klage.