Job 29

ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

Giobbe riprese il suo discorso e disse:

מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

"Oh foss’io come ne’ mesi d’una volta, come ne’ giorni in cui Dio mi proteggeva,

בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

quando la sua lampada mi risplendeva sul capo, e alla sua luce io camminavo nelle tenebre!

כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

Oh fossi com’ero a’ giorni della mia maturità, quando Iddio vegliava amico sulla mia tenda,

בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

quando l’Onnipotente stava ancora meco, e avevo i miei figliuoli d’intorno;

ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

quando mi lavavo i piedi nel latte e dalla roccia mi fluivano ruscelli d’olio!

בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

Allorché uscivo per andare alla porta della città e mi facevo preparare il seggio sulla piazza,

ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

i giovani, al vedermi, si ritiravano, i vecchi s’alzavano e rimanevano in piedi;

שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

i maggiorenti cessavan di parlare e si mettevan la mano sulla bocca;

קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

la voce dei capi diventava muta, la lingua s’attaccava al loro palato.

כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

L’orecchio che mi udiva, mi diceva beato; l’occhio che mi vedeva mi rendea testimonianza,

כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

perché salvavo il misero che gridava aiuto, e l’orfano che non aveva chi lo soccorresse.

ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

Scendea su me la benedizione di chi stava per perire, e facevo esultare il cuor della vedova.

צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

La giustizia era il mio vestimento ed io il suo; la probità era come il mio mantello e il mio turbante.

עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

Ero l’occhio del cieco, il piede dello zoppo;

אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

ero il padre de’ poveri, e studiavo a fondo la causa dello sconosciuto.

ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

Spezzavo la ganascia all’iniquo, e gli facevo lasciar la preda che avea fra i denti.

ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

E dicevo: "Morrò nel mio nido, e moltiplicherò i miei giorni come la rena;

שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

le mie radici si stenderanno verso l’acque, la rugiada passerà la notte sui miei rami;

כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

la mia gloria sempre si rinnoverà, e l’arco rinverdirà nella mia mano".

לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

Gli astanti m’ascoltavano pieni d’aspettazione, si tacevan per udire il mio parere.

אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

Quand’avevo parlato, non replicavano; la mia parola scendeva su loro come una rugiada.

ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

E m’aspettavan come s’aspetta la pioggia; aprivan larga la bocca come a un acquazzone di primavera.

אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

Io sorridevo loro quand’erano sfiduciati; e non potevano oscurar la luce del mio volto.

אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃

Quando andavo da loro, mi sedevo come capo, ed ero come un re fra le sue schiere, come un consolatore in mezzo agli afflitti.