Job 29

ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

Og Job vedblev at fremsætte sit Tankesprog:

מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

Ak, havde jeg det som tilforn, som dengang Gud tog sig af mig,

בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

da hans Lampe lyste over mit Hoved, og jeg ved hans Lys vandt frem i Mørke,

כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

som i mine modne År, da Guds Fortrolighed var over mit Telt,

בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

da den Almægtige end var hos mig og mine Drenge var om mig,

ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

da mine Fødder vaded i Fløde, og Olie strømmede, hvor jeg stod,

בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

da jeg gik ud til Byens Port og rejste mit Sæde på Torvet.

ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

Når Ungdommen så mig, gemte deo sig, Oldinge rejste sig op og stod,

שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

Høvdinger standsed i Talen og lagde Hånd på Mund,

קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

Stormænds Røst forstummed, deres Tunge klæbed til Ganen;

כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

Øret hørte og priste mig lykkelig, Øjet så og tilkendte mig Ære.

כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

Thi jeg redded den arme, der skreg om Hjælp, den faderløse, der savned en Hjælper;

ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

den, det gik skævt, velsignede mig, jeg frydede Enkens Hjerte;

צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

jeg klædte mig i Retfærd, og den i mig, i Ret som Kappe og Hovedbind.

עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

Jeg var den blindes Øje, jeg var den lammes Fod;

אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

jeg var de fattiges Fader, udreded den mig ukendtes Sag;

ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

den lovløses Tænder brød jeg, rev Byttet ud af hans Gab.

ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

Så tænkte jeg da: "Jeg skal dø i min Rede, leve så længe som Føniksfuglen;

שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

min Rod kan Vand komme til, Duggen har Nattely i mine Grene;

כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

min Ære er altid ny, min Bue er altid ung i min Hånd!"

לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

Mig hørte de på og bied, var tavse, mens jeg gav Råd;

אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

ingen tog Ordet, når jeg havde talt, mine Ord faldt kvægende på dem;

ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

de bied på mig som på Regn, spærred Munden op efter Vårregn.

אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

Mistrøstige smilte jeg til, mit Åsyns Lys fik de ej til at svinde.

אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃

Vejen valgte jeg for dem og sad som Høvding, troned som Konge blandt Hærmænd, som den, der gav sørgende Trøst.