Job 30

ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃

Nu derimod ler de ad mig, Folk, der er yngre end jeg, hvis Fædre jeg fandt for ringe at sætte iblandt mine Hyrdehunde.

גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃

Og hvad skulde jeg med deres Hænders Kraft? Deres Ungdomskraft har de mistet,

בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

tørrede hen af Trang og Sult. De afgnaver Ørk og Ødemark

הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃

og plukker Melde ved Krattet, Gyvelrødder er deres Brød.

מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

Fra Samfundet drives de bort, som ad Tyve råbes der efter dem.

בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃

De bor i Kløfter, fulde af Rædsler, i Jordens og Klippernes Huler.

בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

De brøler imellem Buske, i Tornekrat kommer de sammen,

בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃

en dum og navnløs Æt, de joges med Hug af Lande.

ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

Men nu er jeg Hånsang for dem, jeg er dem et Samtaleemne;

תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃

de afskyr mig, holder sig fra mig, nægter sig ikke af spytte ad mig.

כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃

Thi han løste min Buestreng, ydmyged mig, og foran mig kasted de Tøjlerne af.

על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃

Til højre rejser sig Ynglen, Fødderne slår de fra mig, bygger sig Ulykkesveje imod mig

נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃

min Sti har de opbrudt, de hjælper med til mit Fald, og ingen hindrer dem i det;

כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃

de kommer som gennem et gabende Murbrud, vælter sig frem under Ruiner,

ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃

Rædsler har vendt sig imod mig; min Værdighed joges bort som af Storm, min Lykke svandt som en Sky.

ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃

Min Sjæl opløser sig i mig; Elendigheds Dage har ramt mig:

לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃

Natten borer i mine Knogler, aldrig blunder de nagende Smerter.

ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃

Med vældig Kraft vanskabes mit Kød, det hænger om mig, som var det min Kjortel.

הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃

Han kasted mig ud i Dynd, jeg er blevet som Støv og Aske.

אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃

Jeg skriger til dig, du svarer mig ikke, du står der og ænser mig ikke;

תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃

grum er du blevet imod mig, forfølger mig med din vældige Hånd.

תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃

Du løfter og vejrer mig hen i Stormen, og dens Brusen gennemryster mig;

כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

thi jeg ved, du fører mig hjem til Døden, til det Hus, hvor alt levende samles.

אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃

Dog, mon den druknende ej rækker Hånden ud og råber om Hjælp, når han går under?

אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃

Mon ikke jeg græder over den, som havde det hårdt, sørgede ikke min Sjæl for den fattiges Skyld?

כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃

Jeg biede på Lykke, men Ulykke kom, jeg håbed på Lys, men Mørke kom;

מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃

ustandseligt koger det i mig, Elendigheds Dage traf mig;

קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃

trøstesløs går jeg i Sorg, i Forsamlingen rejser jeg mig og råber;

אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃

Sjakalernes Broder blev jeg, Strudsenes Fælle.

עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃

Min Hud er sort, falder af, mine Knogler brænder af Hede;

ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃

min Citer er blevet til Sorg, min Fløjte til hulkende Gråd!