Job 29

Og Job vedblev at fremsætte sit Tankesprog:

ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

Ak, havde jeg det som tilforn, som dengang Gud tog sig af mig,

מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

da hans Lampe lyste over mit Hoved, og jeg ved hans Lys vandt frem i Mørke,

בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

som i mine modne År, da Guds Fortrolighed var over mit Telt,

כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

da den Almægtige end var hos mig og mine Drenge var om mig,

בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

da mine Fødder vaded i Fløde, og Olie strømmede, hvor jeg stod,

ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

da jeg gik ud til Byens Port og rejste mit Sæde på Torvet.

בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

Når Ungdommen så mig, gemte deo sig, Oldinge rejste sig op og stod,

ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

Høvdinger standsed i Talen og lagde Hånd på Mund,

שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

Stormænds Røst forstummed, deres Tunge klæbed til Ganen;

קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

Øret hørte og priste mig lykkelig, Øjet så og tilkendte mig Ære.

כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

Thi jeg redded den arme, der skreg om Hjælp, den faderløse, der savned en Hjælper;

כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

den, det gik skævt, velsignede mig, jeg frydede Enkens Hjerte;

ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

jeg klædte mig i Retfærd, og den i mig, i Ret som Kappe og Hovedbind.

צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

Jeg var den blindes Øje, jeg var den lammes Fod;

עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

jeg var de fattiges Fader, udreded den mig ukendtes Sag;

אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

den lovløses Tænder brød jeg, rev Byttet ud af hans Gab.

ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

Så tænkte jeg da: "Jeg skal dø i min Rede, leve så længe som Føniksfuglen;

ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

min Rod kan Vand komme til, Duggen har Nattely i mine Grene;

שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

min Ære er altid ny, min Bue er altid ung i min Hånd!"

כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

Mig hørte de på og bied, var tavse, mens jeg gav Råd;

לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

ingen tog Ordet, når jeg havde talt, mine Ord faldt kvægende på dem;

אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

de bied på mig som på Regn, spærred Munden op efter Vårregn.

ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

Mistrøstige smilte jeg til, mit Åsyns Lys fik de ej til at svinde.

אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

Vejen valgte jeg for dem og sad som Høvding, troned som Konge blandt Hærmænd, som den, der gav sørgende Trøst.

אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃