Job 30

Nu derimod ler de ad mig, Folk, der er yngre end jeg, hvis Fædre jeg fandt for ringe at sætte iblandt mine Hyrdehunde.

ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃

Og hvad skulde jeg med deres Hænders Kraft? Deres Ungdomskraft har de mistet,

גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃

tørrede hen af Trang og Sult. De afgnaver Ørk og Ødemark

בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

og plukker Melde ved Krattet, Gyvelrødder er deres Brød.

הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃

Fra Samfundet drives de bort, som ad Tyve råbes der efter dem.

מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

De bor i Kløfter, fulde af Rædsler, i Jordens og Klippernes Huler.

בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃

De brøler imellem Buske, i Tornekrat kommer de sammen,

בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

en dum og navnløs Æt, de joges med Hug af Lande.

בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃

Men nu er jeg Hånsang for dem, jeg er dem et Samtaleemne;

ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

de afskyr mig, holder sig fra mig, nægter sig ikke af spytte ad mig.

תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃

Thi han løste min Buestreng, ydmyged mig, og foran mig kasted de Tøjlerne af.

כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃

Til højre rejser sig Ynglen, Fødderne slår de fra mig, bygger sig Ulykkesveje imod mig

על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃

min Sti har de opbrudt, de hjælper med til mit Fald, og ingen hindrer dem i det;

נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃

de kommer som gennem et gabende Murbrud, vælter sig frem under Ruiner,

כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃

Rædsler har vendt sig imod mig; min Værdighed joges bort som af Storm, min Lykke svandt som en Sky.

ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃

Min Sjæl opløser sig i mig; Elendigheds Dage har ramt mig:

ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃

Natten borer i mine Knogler, aldrig blunder de nagende Smerter.

לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃

Med vældig Kraft vanskabes mit Kød, det hænger om mig, som var det min Kjortel.

ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃

Han kasted mig ud i Dynd, jeg er blevet som Støv og Aske.

הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃

Jeg skriger til dig, du svarer mig ikke, du står der og ænser mig ikke;

אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃

grum er du blevet imod mig, forfølger mig med din vældige Hånd.

תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃

Du løfter og vejrer mig hen i Stormen, og dens Brusen gennemryster mig;

תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃

thi jeg ved, du fører mig hjem til Døden, til det Hus, hvor alt levende samles.

כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

Dog, mon den druknende ej rækker Hånden ud og råber om Hjælp, når han går under?

אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃

Mon ikke jeg græder over den, som havde det hårdt, sørgede ikke min Sjæl for den fattiges Skyld?

אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃

Jeg biede på Lykke, men Ulykke kom, jeg håbed på Lys, men Mørke kom;

כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃

ustandseligt koger det i mig, Elendigheds Dage traf mig;

מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃

trøstesløs går jeg i Sorg, i Forsamlingen rejser jeg mig og råber;

קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃

Sjakalernes Broder blev jeg, Strudsenes Fælle.

אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃

Min Hud er sort, falder af, mine Knogler brænder af Hede;

עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃

min Citer er blevet til Sorg, min Fløjte til hulkende Gråd!

ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃