Job 20

Da tok Sofar fra Na'ama til orde og sa:

ויען צפר הנעמתי ויאמר׃

Derfor legger mine tanker mig svaret i munnen, og derfor stormer det i mig;

לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃

hånende tilrettevisning må jeg høre, og min ånd gir mig svar ut fra min innsikt.

מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃

Vet du da ikke at slik har det vært fra evighet, fra den tid mennesker blev satt på jorden,

הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃

at de ugudeliges jubel er kort, og den gudløses glede bare varer et øieblikk?

כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃

Stiger enn hans stolthet til himmelen, og når enn hans hode til skyen,

אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃

så går han dog likesom sitt skarn til grunne for evig; de som så ham, spør: Hvor er han?

כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃

Som en drøm flyr han bort, og ingen finner ham mere; han jages bort som et nattesyn.

כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃

Det øie som så ham, ser ham ikke mere, og hans sted skuer ham ikke lenger.

עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃

Hans barn må søke småfolks yndest, og hans hender må gi hans gods tilbake.

בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃

Hans ben var fulle av ungdomskraft, men nu ligger den med ham i støvet.

עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃

Smaker enn det onde søtt i hans munn, skjuler han det under sin tunge,

אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃

sparer han på det og slipper det ikke, men holder det tilbake under sin gane,

יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃

så blir dog hans mat omskapt i hans innvoller og blir til ormegift i hans liv.

לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃

Han slukte gods, og han må spy det ut igjen; Gud driver det ut av hans buk.

חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃

Ormegift må han innsuge; huggormens tunge dreper ham.

ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃

Han skal ikke få se bekker, elver av honning og elver av melk.

אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃

Han må gi tilbake det han har tjent, og får ikke nyte det; meget gods har han vunnet, men han får liten glede av det.

משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃

For han knuste småfolk og lot dem ligge der; han rante hus til sig, men får ikke bygge dem om;

כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃

han kjente aldri ro i sitt indre; han skal ikke slippe unda med sine skatter.

כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃

Det var intet som undgikk hans grådighet; derfor varer ikke hans lykke.

אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃

Midt i hans rikdom blir det trangt for ham; hver nødlidende vender sin hånd mot ham.

במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃

For å fylle hans buk sender Gud sin brennende vrede mot ham og lar sin mat regne på ham.

יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃

Flykter han for våben av jern, så gjennemborer en bue av kobber ham.

יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃

Når han så drar pilen ut av sin rygg, og den lynende odd kommer frem av hans galle, da faller dødsredsler over ham.

שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃

Alt mørke er opspart for hans vel gjemte skatter; en ild som intet menneske puster til, fortærer ham; den eter det som er igjen i hans telt.

כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃

Himmelen åpenbarer hans misgjerning, og jorden reiser sig mot ham.

יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃

Det han har samlet i sitt hus, føres bort, det skylles bort på Guds vredes dag.

יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃

Dette er den lodd som et ugudelig menneske får av Gud, den arv som er tilkjent ham av den Allmektige.

זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃