Job 19

Da tok Job til orde og sa:

ויען איוב ויאמר׃

Hvor lenge vil I bedrøve min sjel og knuse mig med ord?

עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

Det er nu tiende gang I håner mig og ikke skammer eder ved å krenke mig.

זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

Har jeg virkelig faret vill, da blir min villfarelse min egen sak.

ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

Vil I virkelig ophøie eder over mig og vise mig at min vanære har rammet mig med rette?

אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

Så vit da at Gud har gjort mig urett og satt sitt garn omkring mig!

דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

Se, jeg roper: Vold! - men jeg får intet svar; jeg skriker om hjelp, men det er ingen rett å få.

הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

Min vei har han stengt, så jeg ikke kommer frem, og over mine stier legger han mørke.

ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

Min ære har han avklædd mig og tatt bort kronen fra mitt hode.

כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

Han bryter mig ned på alle kanter, så jeg går til grunne, og han rykker op mitt håp som et tre.

יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

Han lar sin vrede brenne mot mig og akter mig som sin fiende.

ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

Hans hærflokker kommer alle sammen og rydder sig vei mot mig, og de leirer sig rundt om mitt telt.

יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

Mine brødre har han drevet langt bort fra mig, og mine kjenninger er blitt aldeles fremmede for mig.

אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

Mine nærmeste holder sig borte, og mine kjente har glemt mig.

חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

Mine husfolk og mine tjenestepiker akter mig for en fremmed; jeg er en utlending i deres øine.

גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

Kaller jeg på min tjener, så svarer han ikke; med egen munn må jeg bønnfalle ham.

לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

Min ånde er motbydelig for min hustru, og min vonde lukt for min mors sønner.

רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

Endog barn forakter mig; vil jeg reise mig, så taler de mot mig.

גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

Alle mine nærmeste venner avskyr mig, og de jeg elsket, har vendt sig mot mig.

תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

Mine ben trenger ut gjennem min hud og mitt kjøtt, og bare tannhinnen er ennu urørt på mig.

בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

Forbarm eder, forbarm eder over mig, I mine venner! For Guds hånd har rørt ved mig.

חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

Hvorfor forfølger I mig likesom Gud og blir ikke mette av mitt kjøtt?

למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

Men gid mine ord måtte bli opskrevet! Gid de måtte bli optegnet i en bok,

מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

ja, med jerngriffel og bly for evig bli hugget inn i sten!

בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

Men jeg - jeg vet min gjenløser lever, og som den siste skal han stå frem på støvet.

ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

Og efterat denne min hud er blitt ødelagt, skal jeg ut fra mitt kjød skue Gud,

ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

han som jeg skal skue, mig til gode, han som mine øine skal se og ikke nogen fremmed - mine nyrer tæres bort i mitt liv.

אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

Når I sier: Hvor vi skal forfølge ham! - I har jo funnet skylden hos mig -

כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

så frykt for sverdet! For vrede er en synd som er hjemfalt til sverd. Dette sier jeg forat I skal tenke på at det kommer en dom.

גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃