Psalms 104

ברכי נפשי את יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת׃

Min sjæl, lov Herren! Herren min Gud, du er såre stor! Du er klædt i Højhed og Herlighed,

עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה׃

hyllet i Lys som en Kappe! Himlen spænder du ud som et Telt;

המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח׃

du hvælver din Højsal i Vandene, gør Skyerne til din Vogn, farer frem på Vindens Vinger;

עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט׃

Vindene gør du til Sendebud, Ildsluer til dine Tjenere!

יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד׃

Du fæsted Jorden på dens Grundvolde, aldrig i Evighed rokkes den;

תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים׃

Verdensdybet hylled den til som en Klædning, Vandene stod over Bjerge.

מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון׃

For din Trusel flyede de, skræmtes bort ved din Tordenrøst,

יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם׃

for op ad Bjerge og ned i Dale til det Sted, du havde beredt dem;

גבול שמת בל יעברון בל ישובון לכסות הארץ׃

du satte en Grænse, de ej kommer over, så de ikke igen skal tilhylle Jorden.

המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון׃

Kilder lod du rinde i Dale, hen mellem Bjerge flød de;

ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם׃

de læsker al Markens Vildt, Vildæsler slukker deres Tørst;

עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יתנו קול׃

over dem bygger Himlens Fugle, mellem Grenene lyder deres Kvidder.

משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ׃

Fra din Højsal vander du Bjergene, Jorden mættes fra dine Skyer;

מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן הארץ׃

du lader Græs gro frem til Kvæget og Urter til Menneskets Tjeneste, så du frembringer Brød af Jorden

ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד׃

og Vin, der glæder Menneskets Hjerte, og lader Ansigtet glinse af Olie, og Brødet skal styrke Menneskets Hjerte.

ישבעו עצי יהוה ארזי לבנון אשר נטע׃

HERRENs Træer bliver mætte, Libanons Cedre, som han har plantet,

אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה׃

hvor Fuglene bygger sig Rede; i Cypresser har Storken sin Bolig.

הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים׃

Højfjeldet er for Stenbukken, Klipperne Grævlingens Tilflugt.

עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו׃

Du skabte Månen for Festernes Skyld, Solen kender sin Nedgangs Tid;

תשת חשך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער׃

du sender Mørke, Natten kommer, da rører sig alle Skovens Dyr;

הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם׃

de unge Løver brøler efter Rov, de kræver deres Føde af Gud.

תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון׃

De sniger sig bort, når Sol står op, og lægger sig i deres Huler;

יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב׃

Mennesket går til sit Dagværk, ud til sin Gerning, til Kvæld falder på.

מה רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך׃

Hvor mange er dine Gerninger, HERRE, du gjorde dem alle med Visdom; Jorden er fuld af, hvad du har skabt!

זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדלות׃

Der er Havet, stort og vidt, der vrimler det uden Tal af Dyr, både små og store;

שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו׃

Skibene farer der, Livjatan, som du danned til Leg deri.

כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו׃

De bier alle på dig, at du skal give dem Føde i Tide;

תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב׃

du giver dem den, og de sanker, du åbner din Hånd, og de mættes med godt.

תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃

Du skjuler dit Åsyn, og de forfærdes; du tager deres Ånd, og de dør og vender tilbage til Støvet;

תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה׃

du sender din Ånd, og de skabes, Jordens Åsyn fornyer du.

יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו׃

HERRENs Herlighed vare evindelig, HERREN glæde sig ved sine Værker!

המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו׃

Et Blik fra ham, og Jorden skælver, et Stød fra ham, og Bjergene ryger

אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי׃

Jeg vil synge for HERREN, så længe jeg lever, lovsynge min Gud, den Tid jeg er til.

יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה׃

Min Sang være ham til Behag, jeg har min Glæde i HERREN.

יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללו יה׃

Måtte Syndere svinde fra Jorden og gudløse ikke mer være til! Min Sjæl, lov HERREN! Halleluja!