Job 21

ויען איוב ויאמר׃

Så tog Job til Orde og svarede:

שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃

"Hør dog, hør mine Ord, lad det være Trøsten, I giver!

שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃

Find jer nu i, at jeg taler, siden kan I jo håne!

האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃

Gælder min Klage Mennesker? Hvi skulde jeg ej være utålmodig?

פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃

Vend jer til mig og stivn af Rædsel, læg Hånd på Mund!

ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃

Jeg gruer, når jeg tænker derpå, mit Legeme gribes af Skælven:

מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃

De gudløse, hvorfor lever de, bliver gamle, ja vokser i Kraft?

זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃

Deres Æt har de blivende hos sig, deres Afkom for deres Øjne;

בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃

deres Huse er sikre mod Rædsler, Guds Svøbe rammer dem ikke;

שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃

ej springer deres Tyr forgæves, Koen kælver, den kaster ikke;

ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃

de slipper deres Drenge ud som Får, deres Børneflok boltrer sig ret;

ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃

de synger til Pauke og Citer, er glade til Fløjtens Toner;

יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃

de lever deres Dage i Lykke og synker med Fred i Dødsriget,

ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃

skønt de siger til Gud: "Gå fra os, at kende dine Veje er ikke vor Lyst!

מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃

Den Almægtige? Hvad han? Skal vi tjene ham? Hvad Gavn at banke på hos ham?"

הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃

Er ej deres Lykke i deres Hånd og gudløses Råd ham fjernt?

כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃

Når går de gudløses Lampe ud og når kommer Ulykken over dem? Når deler han Loddet ud i sin Vrede,

יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃

så de bliver som Strå for Vinden, som Avner, Storm fører bort?

אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃

Gemmer Gud hans Ulykkeslod til hans Børn? Ham selv gengælde han, så han mærker det,

יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃

lad ham selv få sit Vanheld at se, den Almægtiges Vrede at drikke!

כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃

Thi hvad bryder han sig siden om sit Hus, når hans Måneders Tal er udrundet?

הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃

Kan man vel tage Gud i Skole, ham, som dømmer de højeste Væsner?

זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃

En dør jo på Lykkens Tinde, helt tryg og så helt uden Sorger:

עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃

hans Spande er fulde af Mælk, hans Knogler af saftig Marv;

וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃

med bitter Sjæl dør en anden og har aldrig nydt nogen Lykke;

יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃

de lægger sig begge i Jorden, og begge dækkes af Orme!

הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃

Se, jeg kender så vel eders Tanker og de Rænker, I spinder imod mig,

כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃

når I siger: "Hvor er Stormandens Hus og det Telt, hvor de gudløse bor?"

הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃

Har I aldrig spurgt de berejste og godkendt deres Beviser:

כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃

Den onde skånes på Ulykkens Dag og frelses på Vredens Dag.

מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃

Hvem foreholder ham vel hans Færd, gengælder ham, hvad han gør?

והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃

Til Graven bæres han hen, ved hans Gravhøj holdes der Vagt;

מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃

i Dalbunden hviler han sødt, Alverden følger så efter, en Flok uden Tal gik forud for ham.

ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃

Hvor tom er den Trøst, som I giver! Eders Svar - kun Svig er tilbage!