Job 20

ויען צפר הנעמתי ויאמר׃

Da tok Sofar fra Na'ama til orde og sa:

לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃

Derfor legger mine tanker mig svaret i munnen, og derfor stormer det i mig;

מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃

hånende tilrettevisning må jeg høre, og min ånd gir mig svar ut fra min innsikt.

הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃

Vet du da ikke at slik har det vært fra evighet, fra den tid mennesker blev satt på jorden,

כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃

at de ugudeliges jubel er kort, og den gudløses glede bare varer et øieblikk?

אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃

Stiger enn hans stolthet til himmelen, og når enn hans hode til skyen,

כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃

så går han dog likesom sitt skarn til grunne for evig; de som så ham, spør: Hvor er han?

כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃

Som en drøm flyr han bort, og ingen finner ham mere; han jages bort som et nattesyn.

עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃

Det øie som så ham, ser ham ikke mere, og hans sted skuer ham ikke lenger.

בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃

Hans barn må søke småfolks yndest, og hans hender må gi hans gods tilbake.

עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃

Hans ben var fulle av ungdomskraft, men nu ligger den med ham i støvet.

אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃

Smaker enn det onde søtt i hans munn, skjuler han det under sin tunge,

יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃

sparer han på det og slipper det ikke, men holder det tilbake under sin gane,

לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃

så blir dog hans mat omskapt i hans innvoller og blir til ormegift i hans liv.

חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃

Han slukte gods, og han må spy det ut igjen; Gud driver det ut av hans buk.

ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃

Ormegift må han innsuge; huggormens tunge dreper ham.

אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃

Han skal ikke få se bekker, elver av honning og elver av melk.

משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃

Han må gi tilbake det han har tjent, og får ikke nyte det; meget gods har han vunnet, men han får liten glede av det.

כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃

For han knuste småfolk og lot dem ligge der; han rante hus til sig, men får ikke bygge dem om;

כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃

han kjente aldri ro i sitt indre; han skal ikke slippe unda med sine skatter.

אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃

Det var intet som undgikk hans grådighet; derfor varer ikke hans lykke.

במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃

Midt i hans rikdom blir det trangt for ham; hver nødlidende vender sin hånd mot ham.

יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃

For å fylle hans buk sender Gud sin brennende vrede mot ham og lar sin mat regne på ham.

יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃

Flykter han for våben av jern, så gjennemborer en bue av kobber ham.

שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃

Når han så drar pilen ut av sin rygg, og den lynende odd kommer frem av hans galle, da faller dødsredsler over ham.

כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃

Alt mørke er opspart for hans vel gjemte skatter; en ild som intet menneske puster til, fortærer ham; den eter det som er igjen i hans telt.

יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃

Himmelen åpenbarer hans misgjerning, og jorden reiser sig mot ham.

יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃

Det han har samlet i sitt hus, føres bort, det skylles bort på Guds vredes dag.

זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃

Dette er den lodd som et ugudelig menneske får av Gud, den arv som er tilkjent ham av den Allmektige.