Psalms 104

Min sjæl, lov Herren! Herren min Gud, du er såre stor! Du er klædt i Højhed og Herlighed,

ברכי נפשי את יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת׃

hyllet i Lys som en Kappe! Himlen spænder du ud som et Telt;

עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה׃

du hvælver din Højsal i Vandene, gør Skyerne til din Vogn, farer frem på Vindens Vinger;

המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח׃

Vindene gør du til Sendebud, Ildsluer til dine Tjenere!

עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט׃

Du fæsted Jorden på dens Grundvolde, aldrig i Evighed rokkes den;

יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד׃

Verdensdybet hylled den til som en Klædning, Vandene stod over Bjerge.

תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים׃

For din Trusel flyede de, skræmtes bort ved din Tordenrøst,

מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון׃

for op ad Bjerge og ned i Dale til det Sted, du havde beredt dem;

יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם׃

du satte en Grænse, de ej kommer over, så de ikke igen skal tilhylle Jorden.

גבול שמת בל יעברון בל ישובון לכסות הארץ׃

Kilder lod du rinde i Dale, hen mellem Bjerge flød de;

המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון׃

de læsker al Markens Vildt, Vildæsler slukker deres Tørst;

ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם׃

over dem bygger Himlens Fugle, mellem Grenene lyder deres Kvidder.

עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יתנו קול׃

Fra din Højsal vander du Bjergene, Jorden mættes fra dine Skyer;

משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ׃

du lader Græs gro frem til Kvæget og Urter til Menneskets Tjeneste, så du frembringer Brød af Jorden

מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן הארץ׃

og Vin, der glæder Menneskets Hjerte, og lader Ansigtet glinse af Olie, og Brødet skal styrke Menneskets Hjerte.

ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד׃

HERRENs Træer bliver mætte, Libanons Cedre, som han har plantet,

ישבעו עצי יהוה ארזי לבנון אשר נטע׃

hvor Fuglene bygger sig Rede; i Cypresser har Storken sin Bolig.

אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה׃

Højfjeldet er for Stenbukken, Klipperne Grævlingens Tilflugt.

הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים׃

Du skabte Månen for Festernes Skyld, Solen kender sin Nedgangs Tid;

עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו׃

du sender Mørke, Natten kommer, da rører sig alle Skovens Dyr;

תשת חשך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער׃

de unge Løver brøler efter Rov, de kræver deres Føde af Gud.

הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם׃

De sniger sig bort, når Sol står op, og lægger sig i deres Huler;

תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון׃

Mennesket går til sit Dagværk, ud til sin Gerning, til Kvæld falder på.

יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב׃

Hvor mange er dine Gerninger, HERRE, du gjorde dem alle med Visdom; Jorden er fuld af, hvad du har skabt!

מה רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך׃

Der er Havet, stort og vidt, der vrimler det uden Tal af Dyr, både små og store;

זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדלות׃

Skibene farer der, Livjatan, som du danned til Leg deri.

שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו׃

De bier alle på dig, at du skal give dem Føde i Tide;

כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו׃

du giver dem den, og de sanker, du åbner din Hånd, og de mættes med godt.

תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב׃

Du skjuler dit Åsyn, og de forfærdes; du tager deres Ånd, og de dør og vender tilbage til Støvet;

תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׃

du sender din Ånd, og de skabes, Jordens Åsyn fornyer du.

תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה׃

HERRENs Herlighed vare evindelig, HERREN glæde sig ved sine Værker!

יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו׃

Et Blik fra ham, og Jorden skælver, et Stød fra ham, og Bjergene ryger

המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו׃

Jeg vil synge for HERREN, så længe jeg lever, lovsynge min Gud, den Tid jeg er til.

אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי׃

Min Sang være ham til Behag, jeg har min Glæde i HERREN.

יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה׃

Måtte Syndere svinde fra Jorden og gudløse ikke mer være til! Min Sjæl, lov HERREN! Halleluja!

יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללו יה׃