Luke 20

Och en dag, då han undervisade folket i helgedomen och förkunnade evangelium, trädde översteprästerna och de skriftlärde, tillika med de äldste, fram

ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃

och talade till honom och sade: »Säg oss, med vad myndighet gör du detta? Och vem är det som har rivit dig sådan myndighet?»

ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃

Han svarade och sade till dem: »Också jag vill ställa en fråga till eder; svaren mig på den.

ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃

Johannes' döpelse, var den från himmelen eller från människor?»

טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃

Då överlade de med varandra och sade: »Om vi svara: 'Från himmelen' så frågar han: 'Varför trodden I honom då icke?'

ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃

Men om vi svara: 'Från människor', då kommer allt folket att stena oss, ty de äro förvissade om att Johannes var en profet.»

ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃

De svarade alltså att de icke visste varifrån den var.

ויענו לא ידענו מאין׃

Då sade Jesus till dem: »Så säger icke heller jag eder med vad myndighet jag gör detta.»

ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

Och han framställde för folket denna liknelse: »En man planterade en vingård och lejde ut den åt vingårdsmän och för utrikes för lång tid.

ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃

När sedan rätta tiden var inne, sände han en tjänare till vingårdsmännen, för att de åt denne skulle lämna någon del av vingårdens frukt. Men vingårdsmännen misshandlade honom och läto honom gå tomhänt bort.

ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃

Ytterligare sände han en annan tjänare. Också honom misshandlade och skymfade de och läto honom gå tomhänt bort.

ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃

Ytterligare sände han en tredje. Men också denne slogo de blodig och drevo bort honom.

ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃

Då sade vingårdens herre: 'Vad skall jag göra? Jo, jag vill sända min älskade son; för honom skola de väl ändå hava försyn.'

ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃

Men när vingårdsmannen fingo se honom, överlade de med varandra och sade: 'Denne är arvingen; låt oss dräpa honom, för att arvet må bliva vårt.'

וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃

Och de förde honom ut ur vingården och dräpte honom. »Vad skall nu vingårdens herre göra med dem?

ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃

Jo, han skall komma och förgöra de vingårdsmännen och lämna vingården åt andra.» När de hörde detta, sade de: »Bort det!»

יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

Då såg han på dem och sade: »Vad betyder då detta skriftens ord: 'Den sten som byggningsmännen förkastade, den har blivit en hörnsten'?

ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

Var och en som faller på den stenen, han skall bliva krossad; men den som stenen faller på, honom skall den söndersmula.»

כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

Och de skriftlärde och översteprästerna hade gärna velat i samma stund gripa honom, men de fruktade för folket. Ty de förstodo att det var om dem som han hade talat i denna liknelse.

ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃

Och de vaktade på honom och sände ut några som försåtligen skulle låtsa sig vara rättsinniga män, för att dessa skulle fånga honom genom något hans ord, så att de skulle kunna överlämna honom åt överheten, i landshövdingens våld.

ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃

Dessa frågade honom och sade: »Mästare, vi veta att du talar och undervisar rätt och icke har anseende till personen, utan lär om Guds väg vad sant är.

וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃

Är det lovligt för oss att giva kejsaren skatt, eller är det icke lovligt?»

המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

Men han märkte deras illfundighet och sade till dem:

ויכר את נכליהם ויאמר להם׃

»Låten mig se en penning. Vems bild och överskrift bär den?» De svarade: »Kejsarens.»

מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃

Då sade han till dem: »Given alltså kejsaren vad kejsaren tillhör, och Gud vad Gud tillhör.»

ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

Och de förmådde icke fånga honom genom något hans ord inför folket, utan förundrade sig över hans svar och tego.

ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

Därefter trädde några sadducéer fram och ville påstå att det icke gives någon uppståndelse. Dessa frågade honom

ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

och sade: »Mästare, Moses har givit oss den föreskriften, att om någon har en broder som är gift, men dör barnlös, så skall han taga sin broders hustru till akta och skaffa avkomma åt sin broder.

מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

Nu voro här sju bröder. Den förste tog sig en hustru, men dog barnlös.

והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

Då tog den andre i ordningen henne

ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

och därefter den tredje; sammalunda alla sju. Men de dogo alla, utan att någon av dem lämnade barn efter sig.

ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

Slutligen dog ock hustrun.

ובאחרונה מתה גם האשה׃

Vilken av dem skall då vid uppståndelsen få kvinnan till hustru? De hade ju alla sju tagit henne till hustru.»

והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

Jesus svarade dem: »Med den nuvarande tidsålderns barn är det så, att män taga sig hustrur, och hustrur givas åt män;

ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃

men de som bliva aktade värdiga att få del i den nya tidsåldern och i uppståndelsen från de döda, med dem är det så, att varken män tag sig hustrur, eller hustrur givas män.

והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃

De kunna ju ej heller mer dö ty de äro lika änglarna och äro, Guds söner, eftersom de hava blivit delaktiga av uppståndelsen.

כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

Men att de döda uppstå, det har ock Moses, på det ställe där det talas om törnbusken, givit till känna, när han kallar Herren 'Abrahams Gud och Isaks Gud och Jakobs Gud';

וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

Och han är en Gud icke för döda, utan för levande, ty för honom leva alla.»

והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

Då svarade några av de skriftlärde och sade: »Mästare, du har talat rätt.»

ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

De dristade sig nämligen icke att vidare ställa någon fråga på honom.

ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

Men han sade till dem: »Huru kan man säga att Messias är Davids son?

ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

David själv säger ju i Psalmernas bok: Herren sade till min herre: Sätt dig på min högra sida,

והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

till dess jag har lagt dina fiender dig till en fotapall.'

עד אשית איביך הדם לרגליך׃

David kallar honom alltså 'herre'; huru kan han då vara hans son?»

הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

Och han sade till sina lärjungar, så att allt folket hörde det:

ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃

»Tagen eder till vara för de skriftlärde, som gärna gå omkring i fotsida kläder och gärna vilja bliva hälsade på torgen och gärna sitta främst i synagogorna och på de främsta platserna vid gästabuden --

הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

detta under det att de utsuga änkors hus, medan de för syns skull hålla långa baner. Del skola få en dess hårdare dom.»

הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃