Psalms 22

(Til sangmesteren. Efter "morgenrødens hind". En salme af David.) Min Gud, min Gud, hvorfor har du forladt mig? Mit Skrig til Trods er Frelsen mig fjern.

למנצח על אילת השחר מזמור לדוד אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי׃

Min Gud, jeg råber om Dagen, du svarer ikke, om Natten, men finder ej Hvile.

אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי׃

Og dog er du den hellige, som troner på Israels Lovsange.

ואתה קדוש יושב תהלות ישראל׃

På dig forlod vore Fædre sig, forlod sig, og du friede dem;

בך בטחו אבתינו בטחו ותפלטמו׃

de råbte til dig og frelstes, forlod sig på dig og blev ikke til Skamme.

אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא בושו׃

Men jeg er en Orm og ikke en Mand, til Spot for Mennesker, Folk til Spe;

ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם׃

alle, der ser mig, håner mig, vrænger Mund og ryster på Hovedet:

כל ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש׃

"Han har væltet sin Sag på HERREN; han fri ham og frelse ham, han har jo Velbehag i ham."

גל אל יהוה יפלטהו יצילהו כי חפץ בו׃

Ja, du drog mig af Moders Liv, lod mig hvile trygt ved min Moders Bryst;

כי אתה גחי מבטן מבטיחי על שדי אמי׃

på dig blev jeg kastet fra Moders Skød, fra Moders Liv var du min Gud.

עליך השלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה׃

Vær mig ikke fjern, thi Trængslen er nær, og ingen er der, som hjælper!

אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר׃

Stærke Tyre står omkring mig, Basans vældige omringer mig,

סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני׃

spiler Gabet op imod mig som rovgridske, brølende Løver.

פצו עלי פיהם אריה טרף ושאג׃

Jeg er som Vand, der er udgydt, alle mine Knogler skilles, mit Hjerte er blevet som Voks, det smelter i Livet på mig;

כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי׃

min Gane er tør som et Potteskår til Gummerne klæber min Tunge, du lægger mig ned i Dødens Støv.

יבש כחרש כחי ולשוני מדבק מלקוחי ולעפר מות תשפתני׃

Thi Hunde står omkring mig, onde i Flok omringer mig, de har gennemboret mine Hænder og Fødder,

כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי׃

jeg kan tælle alle mine Ben; med Skadefryd ser de på mig.

אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי׃

Mine Klæder deler de mellem sig, om Kjortelen kaster de Lod.

יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל׃

Men du, o HERRE, vær ikke fjern, min Redning, il mig til Hjælp!

ואתה יהוה אל תרחק אילותי לעזרתי חושה׃

Udfri min Sjæl fra Sværdet, min eneste af Hundes Vold!

הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי׃

Frels mig fra Løvens Gab, fra Vildoksens Horn! Du har bønhørt mig.

הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני׃

Dit Navn vil jeg kundgøre for mine Brødre, prise dig midt i Forsamlingen:

אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך׃

"I, som frygter HERREN, pris ham, ær ham; al Jakobs Æt, bæv for ham, al Israels Æt!

יראי יהוה הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל׃

Thi han foragtede ikke, forsmåede ikke den armes Råb, skjulte ikke sit Åsyn for ham, men hørte, da han råbte til ham!"

כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע׃

Jeg vil synge din Pris i en stor Forsamling, indfri mine Løfter iblandt de fromme;

מאתך תהלתי בקהל רב נדרי אשלם נגד יראיו׃

de ydmyge skal spise og mættes; hvo HERREN søger, skal prise ham; deres Hjerte leve for evigt!

יאכלו ענוים וישבעו יהללו יהוה דרשיו יחי לבבכם לעד׃

Den vide Jord skal mærke sig det og omvende sig til HERREN, og alle Folkenes Slægter skal tilbede for hans Åsyn;

יזכרו וישבו אל יהוה כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך כל משפחות גוים׃

thi HERRENs er Riget, han er Folkenes Hersker.

כי ליהוה המלוכה ומשל בגוים׃

De skal tilbede ham alene, alle Jordens mægtige; de skal bøje sig for hans Åsyn, alle, der nedsteg i Støvet og ikke holdt deres Sjæl i Live.

אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה׃

Ham skal Efterkommeme tjene; om HERREN skal tales til Slægten, der kommer;

זרע יעבדנו יספר לאדני לדור׃

de skal forkynde et Folk, der fødes, hans Retfærd. Thi han greb ind.

יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה׃