Psalms 102

(Bøn af en elendig, når hans Kraft svigter, og han udøser sin Klage for HERREN.) HERRE, lyt til min bøn, lad mit råb komme til dig,

תפלה לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃

skjul dog ikke dit Åsyn for mig; den Dag jeg stedes i Nød, bøj da dit Øre til mig; når jeg kalder, så skynd dig og svar mig!

אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃

Thi mine Dage svinder som Røg, mine Ledemod brænder som Ild;

כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃

mit Hjerte er svedet og - visnet som Græs, thi jeg glemmer at spise mit Brød.

הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃

Under min Stønnen klæber mine Ben til Huden;

מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃

jeg ligner Ørkenens Pelikan, er blevet som Uglen på øde Steder;

דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃

om Natten ligger jeg vågen og jamrer så ensom som Fugl på Taget;

שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג׃

mine Fjender håner mig hele Dagen; de der spotter mig, sværger ved mig.

כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃

Thi Støv er mit daglige Brød, jeg blander min Drik med Tårer

כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃

over din Harme og Vrede, fordi du tog mig og slængte mig bort;

מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃

mine Dage hælder som Skyggen, som Græsset visner jeg hen.

ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃

Men du troner evindelig, HERRE, du ihukommes fra Slægt til Slægt;

ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃

du vil rejse dig og forbarme dig over Zion, når Nådens Tid, når Timen er inde;

אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד׃

thi dine Tjenere elsker dets Sten og ynkes over dets Grushobe.

כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו׃

Og HERRENs Navn skal Folkene frygte, din Herlighed alle Jordens Konger;

וייראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך׃

thi HERREN opbygger Zion, han lader sig se i sin Herlighed;

כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃

han vender sig til de hjælpeløses Bøn, lader ej deres Bøn uænset.

פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם׃

For Efterslægten skal det optegnes, af Folk, der skal fødes, skal prise HERREN;

תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה׃

thi han ser ned fra sin hellige Højsal, HERREN skuer ned fra Himmel til Jord

כי השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל ארץ הביט׃

for at høre de fangnes Stønnen og give de dødsdømte Frihed,

לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃

at HERRENs Navn kan forkyndes i Zion, hans - Pris i Jerusalem,

לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃

når Folkeslag og Riger til Hobe samles for at tjene HERREN.

בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יהוה׃

Han lammed min Kraft på Vejen, forkorted mit Liv.

ענה בדרך כחו קצר ימי׃

Jeg siger: Min Gud, tag mig ikke bort i Dagenes Hælvt! Dine År er fra Slægt til Slægt.

אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃

Du grundfæsted fordum Jorden, Himlene er dine Hænders Værk;

לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃

de falder, men du består, alle slides de op som en Klædning;

המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃

som Klæder skifter du dem; de skiftes, men du er den samme, og dine År får aldrig Ende!

ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃

Dine Tjeneres Børn fæster Bo, deres Sæd skal bestå for dit Åsyn.

בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃