Job 19

Så tog Job til Orde og svarede:

ויען איוב ויאמר׃

"Hvor længe vil I krænke min Sjæl og slå mig sønder med Ord?

עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

I håner mig nu for tiende Gang, mishandler mig uden Skam.

זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

Har jeg da virkelig fejlet, hænger der Fejl ved mig?

ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

Eller gør I jer store imod mig og revser mig ved at smæde?

אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

Så vid da, at Gud har bøjet min Ret, omspændt mig med sit Net.

דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

Se, jeg skriger: Vold! men får ikke Svar, råber om Hjælp, der er ingen Ret.

הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

Han spærred min Vej, jeg kom ikke frem, han hylled mine Stier i Mørke;

ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

han klædte mig af for min Ære, berøved mit Hoved Kronen,

כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

brød mig ned overalt, så jeg må bort, oprykked mit Håb som Træet;

יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

hans Vrede blussede mod mig, han regner mig for sin Fjende;

ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

samlede rykker hans Flokke frem og bryder sig Vej imod mig, de lejrer sig om mit Telt.

יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

Mine Brødre har fjernet sig fra mig, Venner er fremmede for mig,

אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

mine nærmeste og Hendinge holder sig fra mig, de, der er i mit Hus, har glemt mig;

חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

mine Piger regner mig for en fremmed, vildfremmed er jeg i deres Øjne;

גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

ej svarer min Træl, når jeg kalder, jeg må trygle ham med min Mund;

לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

ved min Ånde væmmes min Hustru, mine egne Brødre er jeg en Stank;

רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

selv Drenge agter mig ringe, når jeg reljser mig, taler de mod mig;

גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

Standsfælleræmmes til Hobe ved mig, de, jeg elskede, vender sig mod mig.

תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

Benene hænger fast ved min Hud, med Kødet i Tænderne slap jeg bort.

בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

Nåde, mine Venner, Nåde, thi Guds Hånd har rørt mig!

חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

Hvi forfølger og I mig som Gud og mættes ej af mit Kød?

למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

Ak, gid mine Ord blev skrevet op, blev tegnet op i en Bog,

מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

med Griffel af Jern, med Bly indristet i Hlippen for evigt!

בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

Men jeg ved, at min Løser lever, over Støvet vil en Forsvarer stå frem.

ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

Når min sønderslidte Hud er borte, skal jeg ud fra mit Kød skue Gud,

ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

hvem jeg skal se på min Side; ham skal mine Øjne se, ingen fremmed! Mine Nyrer forgår i mit Indre!

אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

Når I siger: "Hor vi skal forfølge ham, Sagens Rod vil vi udfinde hos ham!"

כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

så tag jer i Vare for Sværdet; thi Vrede rammer de lovløse, at I skal kende, der kommer en Dom!

גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃