Job 19

Then Job answered and said,
ויען איוב ויאמר׃
How long will ye vex my soul, and break me in pieces with words?
עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃
These ten times have ye reproached me: ye are not ashamed that ye make yourselves strange to me.
זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃
And be it indeed that I have erred, mine error remaineth with myself.
ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃
If indeed ye will magnify yourselves against me, and plead against me my reproach:
אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃
Know now that God hath overthrown me, and hath compassed me with his net.
דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃
Behold, I cry out of wrong, but I am not heard: I cry aloud, but there is no judgment.
הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃
He hath fenced up my way that I cannot pass, and he hath set darkness in my paths.
ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃
He hath stripped me of my glory, and taken the crown from my head.
כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃
He hath destroyed me on every side, and I am gone: and mine hope hath he removed like a tree.
יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃
He hath also kindled his wrath against me, and he counteth me unto him as one of his enemies.
ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃
His troops come together, and raise up their way against me, and encamp round about my tabernacle.
יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃
He hath put my brethren far from me, and mine acquaintance are verily estranged from me.
אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃
My kinsfolk have failed, and my familiar friends have forgotten me.
חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃
They that dwell in mine house, and my maids, count me for a stranger: I am an alien in their sight.
גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃
I called my servant, and he gave me no answer; I intreated him with my mouth.
לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃
My breath is strange to my wife, though I intreated for the children's sake of mine own body.
רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃
Yea, young children despised me; I arose, and they spake against me.
גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃
All my inward friends abhorred me: and they whom I loved are turned against me.
תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃
My bone cleaveth to my skin and to my flesh, and I am escaped with the skin of my teeth.
בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃
Have pity upon me, have pity upon me, O ye my friends; for the hand of God hath touched me.
חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃
Why do ye persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?
למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃
Oh that my words were now written! oh that they were printed in a book!
מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃
That they were graven with an iron pen and lead in the rock for ever!
בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃
For I know that my redeemer liveth, and that he shall stand at the latter day upon the earth:
ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃
And though after my skin worms destroy this body, yet in my flesh shall I see God:
ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃
Whom I shall see for myself, and mine eyes shall behold, and not another; though my reins be consumed within me.
אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃
But ye should say, Why persecute we him, seeing the root of the matter is found in me?
כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃
Be ye afraid of the sword: for wrath bringeth the punishments of the sword, that ye may know there is a judgment.
גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃