Luke 20

ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃

Og det skjedde en av dagene mens han lærte folket i templet og forkynte evangeliet, da stod yppersteprestene og de skriftlærde frem sammen med de eldste

ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃

og sa til ham: Si oss: Med hvad myndighet gjør du dette, eller hvem er det som har gitt dig denne myndighet?

ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃

Men han svarte og sa til dem: Også jeg vil spørre eder om en ting; si mig:

טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃

Johannes' dåp, var den fra himmelen eller fra mennesker?

ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃

Men de samrådde sig med hverandre og sa: Sier vi: Fra himmelen, da sier han: Hvorfor trodde I ham da ikke?

ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃

Men sier vi: Fra mennesker, da stener hele folket oss; for de tror fullt og fast at Johannes var en profet.

ויענו לא ידענו מאין׃

Og de svarte at de ikke visste hvor den var fra.

ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

Da sa Jesus til dem: Så sier heller ikke jeg eder med hvad myndighet jeg gjør dette.

ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃

Han begynte da å si denne lignelse til folket: En mann plantet en vingård og leide den ut til vingårdsmenn og drog utenlands for lange tider.

ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃

Og da tiden kom, sendte han en tjener til vingårdsmennene, forat de skulde gi ham av vingårdens frukt; men vingårdsmennene slo ham, og lot ham gå bort med tomme hender.

ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃

Og han blev ved og sendte en annen tjener; men de slo også ham og hånte ham og lot ham gå bort med tomme hender.

ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃

Og han blev ved og sendte en tredje; men de slo også ham til blods og kastet ham ut.

ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃

Da sa vingårdens herre: Hvad skal jeg gjøre? Jeg vil sende min sønn, den elskede; de vil da vel undse sig for ham.

וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃

Men da vingårdsmennene fikk se ham, la de op råd med hverandre og sa: Dette er arvingen; la oss slå ham ihjel, så arven kan bli vår!

ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃

Og de kastet ham ut av vingården og slo ham ihjel. Hvad skal nu vingårdens herre gjøre med dem?

יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

Han skal komme og drepe disse vingårdsmenn og overgi vingården til andre. Da de hørte det, sa de: Det må aldri skje!

ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

Men han så på dem og sa: Hvad er da dette som er skrevet: Den sten som bygningsmennene forkastet, den er blitt hjørnesten?

כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

Hver den som faller på denne sten, han skal knuses; men den som den faller på, ham skal den smuldre til støv.

ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃

Og de skriftlærde og yppersteprestene søkte å få lagt hånd på ham i samme stund; men de fryktet for folket; for de skjønte at det var om dem han hadde sagt denne lignelse.

ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃

Og efterat de nogen tid hadde voktet på ham, sendte de lurere, som lot som de var rettferdige, for å fange ham i ord, så de kunde overgi ham til øvrigheten og til landshøvdingens makt.

וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃

Og de spurte ham og sa: Mester! vi vet at du taler og lærer rett og gjør ikke forskjell på folk, men lærer Guds vei i sannhet;

המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

er det oss tillatt å gi keiseren skatt, eller ikke?

ויכר את נכליהם ויאמר להם׃

Men han merket deres list og sa til dem:

מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃

Vis mig en penning! Hvis billede og påskrift har den? De svarte: Keiserens.

ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

Da sa han til dem: Så gi da keiseren hvad keiserens er, og Gud hvad Guds er!

ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

Og de var ikke i stand til å fange ham i ord i folkets påhør, og de undret sig over hans svar, og tidde.

ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

Men det kom nogen av sadduseerne til ham, de som nekter at det er nogen opstandelse, og de spurte ham og sa:

מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

Mester! Moses har foreskrevet oss at når en manns gifte bror dør og ikke har barn, da skal hans bror ta hans hustru til ekte og opreise sin bror avkom.

והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

Nu var det syv brødre; og den første tok sig en hustru og døde barnløs.

ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

Og den annen

ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

og den tredje tok henne, og likeså alle syv; de efterlot ikke barn, og døde.

ובאחרונה מתה גם האשה׃

Til sist døde også kvinnen.

והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

Hvem iblandt dem skal nu få kvinnen til hustru i opstandelsen? for alle syv har jo hatt henne til hustru.

ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃

Og Jesus sa til dem: Denne verdens barn tar til ekte og gis til ekte;

והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃

men de som aktes verdige til å få del i hin verden og i opstandelsen fra de døde, de hverken tar til ekte eller gis til ekte;

כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

for de kan ikke mere dø, for de er englene like og er Guds barn, idet de er opstandelsens barn.

וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

Men at de døde står op, det har også Moses gitt til kjenne, der hvor det tales om tornebusken, når han kaller Herren Abrahams Gud og Isaks Gud og Jakobs Gud;

והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

men han er ikke de dødes Gud, men de levendes; for de lever alle for ham.

ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

Da svarte nogen av de skriftlærde og sa: Mester! du taler vel.

ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

For de vågde ikke mere å spørre ham om noget.

ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

Men han sa til dem: Hvorledes kan det sies at Messias er Davids sønn?

והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

David selv sier jo i Salmenes bok: Herren sa til min herre: Sett dig ved min høire hånd,

עד אשית איביך הדם לרגליך׃

til jeg får lagt dine fiender til skammel for dine føtter!

הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

David kaller ham altså herre; hvorledes kan han da være hans sønn?

ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃

Men i hele folkets påhør sa han til sine disipler:

הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

Vokt eder for de skriftlærde, som gjerne vil gå i side klær og gjerne vil la sig hilse på torvene og ha de øverste seter i synagogene og sitte øverst ved gjestebudene;

הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃

de som opeter enkers hus og for et syns skyld holder lange bønner! Disse skal få dess hårdere dom.