Luke 20

ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃

And it came to pass, that on one of those days, as he taught the people in the temple, and preached the gospel, the chief priests and the scribes came upon him with the elders,

ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃

And spake unto him, saying, Tell us, by what authority doest thou these things? or who is he that gave thee this authority?

ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃

And he answered and said unto them, I will also ask you one thing; and answer me:

טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃

The baptism of John, was it from heaven, or of men?

ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃

And they reasoned with themselves, saying, If we shall say, From heaven; he will say, Why then believed ye him not?

ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃

But and if we say, Of men; all the people will stone us: for they be persuaded that John was a prophet.

ויענו לא ידענו מאין׃

And they answered, that they could not tell whence it was.

ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

And Jesus said unto them, Neither tell I you by what authority I do these things.

ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃

Then began he to speak to the people this parable; A certain man planted a vineyard, and let it forth to husbandmen, and went into a far country for a long time.

ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃

And at the season he sent a servant to the husbandmen, that they should give him of the fruit of the vineyard: but the husbandmen beat him, and sent him away empty.

ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃

And again he sent another servant: and they beat him also, and entreated him shamefully, and sent him away empty.

ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃

And again he sent a third: and they wounded him also, and cast him out.

ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃

Then said the lord of the vineyard, What shall I do? I will send my beloved son: it may be they will reverence him when they see him.

וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃

But when the husbandmen saw him, they reasoned among themselves, saying, This is the heir: come, let us kill him, that the inheritance may be ours.

ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃

So they cast him out of the vineyard, and killed him. What therefore shall the lord of the vineyard do unto them?

יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

He shall come and destroy these husbandmen, and shall give the vineyard to others. And when they heard it, they said, God forbid.

ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

And he beheld them, and said, What is this then that is written, The stone which the builders rejected, the same is become the head of the corner?

כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

Whosoever shall fall upon that stone shall be broken; but on whomsoever it shall fall, it will grind him to powder.

ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃

And the chief priests and the scribes the same hour sought to lay hands on him; and they feared the people: for they perceived that he had spoken this parable against them.

ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃

And they watched him, and sent forth spies, which should feign themselves just men, that they might take hold of his words, that so they might deliver him unto the power and authority of the governor.

וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃

And they asked him, saying, Master, we know that thou sayest and teachest rightly, neither acceptest thou the person of any, but teachest the way of God truly:

המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

Is it lawful for us to give tribute unto Cæsar, or no?

ויכר את נכליהם ויאמר להם׃

But he perceived their craftiness, and said unto them, Why tempt ye me?

מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃

Shew me a penny. Whose image and superscription hath it? They answered and said, Cæsar's.

ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

And he said unto them, Render therefore unto Cæsar the things which be Cæsar's, and unto God the things which be God's.

ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

And they could not take hold of his words before the people: and they marvelled at his answer, and held their peace.

ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

Then came to him certain of the Sadducees, which deny that there is any resurrection; and they asked him,

מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

Saying, Master, Moses wrote unto us, If any man's brother die, having a wife, and he die without children, that his brother should take his wife, and raise up seed unto his brother.

והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

There were therefore seven brethren: and the first took a wife, and died without children.

ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

And the second took her to wife, and he died childless.

ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

And the third took her; and in like manner the seven also: and they left no children, and died.

ובאחרונה מתה גם האשה׃

Last of all the woman died also.

והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

Therefore in the resurrection whose wife of them is she? for seven had her to wife.

ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃

And Jesus answering said unto them, The children of this world marry, and are given in marriage:

והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃

But they which shall be accounted worthy to obtain that world, and the resurrection from the dead, neither marry, nor are given in marriage:

כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

Neither can they die any more: for they are equal unto the angels; and are the children of God, being the children of the resurrection.

וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

Now that the dead are raised, even Moses shewed at the bush, when he calleth the Lord the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob.

והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

For he is not a God of the dead, but of the living: for all live unto him.

ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

Then certain of the scribes answering said, Master, thou hast well said.

ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

And after that they durst not ask him any question at all.

ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

And he said unto them, How say they that Christ is David's son?

והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

And David himself saith in the book of Psalms, The LORD said unto my Lord, Sit thou on my right hand,

עד אשית איביך הדם לרגליך׃

Till I make thine enemies thy footstool.

הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

David therefore calleth him Lord, how is he then his son?

ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃

Then in the audience of all the people he said unto his disciples,

הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

Beware of the scribes, which desire to walk in long robes, and love greetings in the markets, and the highest seats in the synagogues, and the chief rooms at feasts;

הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃

Which devour widows' houses, and for a shew make long prayers: the same shall receive greater damnation.