Psalms 102

תפלה לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃

(Bøn af en elendig, når hans Kraft svigter, og han udøser sin Klage for HERREN.) HERRE, lyt til min bøn, lad mit råb komme til dig,

אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃

skjul dog ikke dit Åsyn for mig; den Dag jeg stedes i Nød, bøj da dit Øre til mig; når jeg kalder, så skynd dig og svar mig!

כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃

Thi mine Dage svinder som Røg, mine Ledemod brænder som Ild;

הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃

mit Hjerte er svedet og - visnet som Græs, thi jeg glemmer at spise mit Brød.

מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃

Under min Stønnen klæber mine Ben til Huden;

דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃

jeg ligner Ørkenens Pelikan, er blevet som Uglen på øde Steder;

שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג׃

om Natten ligger jeg vågen og jamrer så ensom som Fugl på Taget;

כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃

mine Fjender håner mig hele Dagen; de der spotter mig, sværger ved mig.

כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃

Thi Støv er mit daglige Brød, jeg blander min Drik med Tårer

מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃

over din Harme og Vrede, fordi du tog mig og slængte mig bort;

ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃

mine Dage hælder som Skyggen, som Græsset visner jeg hen.

ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃

Men du troner evindelig, HERRE, du ihukommes fra Slægt til Slægt;

אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד׃

du vil rejse dig og forbarme dig over Zion, når Nådens Tid, når Timen er inde;

כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו׃

thi dine Tjenere elsker dets Sten og ynkes over dets Grushobe.

וייראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך׃

Og HERRENs Navn skal Folkene frygte, din Herlighed alle Jordens Konger;

כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃

thi HERREN opbygger Zion, han lader sig se i sin Herlighed;

פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם׃

han vender sig til de hjælpeløses Bøn, lader ej deres Bøn uænset.

תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה׃

For Efterslægten skal det optegnes, af Folk, der skal fødes, skal prise HERREN;

כי השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל ארץ הביט׃

thi han ser ned fra sin hellige Højsal, HERREN skuer ned fra Himmel til Jord

לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃

for at høre de fangnes Stønnen og give de dødsdømte Frihed,

לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃

at HERRENs Navn kan forkyndes i Zion, hans - Pris i Jerusalem,

בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יהוה׃

når Folkeslag og Riger til Hobe samles for at tjene HERREN.

ענה בדרך כחו קצר ימי׃

Han lammed min Kraft på Vejen, forkorted mit Liv.

אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃

Jeg siger: Min Gud, tag mig ikke bort i Dagenes Hælvt! Dine År er fra Slægt til Slægt.

לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃

Du grundfæsted fordum Jorden, Himlene er dine Hænders Værk;

המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃

de falder, men du består, alle slides de op som en Klædning;

ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃

som Klæder skifter du dem; de skiftes, men du er den samme, og dine År får aldrig Ende!

בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃

Dine Tjeneres Børn fæster Bo, deres Sæd skal bestå for dit Åsyn.