Job 19

ויען איוב ויאמר׃

Så tog Job til Orde og svarede:

עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

"Hvor længe vil I krænke min Sjæl og slå mig sønder med Ord?

זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

I håner mig nu for tiende Gang, mishandler mig uden Skam.

ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

Har jeg da virkelig fejlet, hænger der Fejl ved mig?

אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

Eller gør I jer store imod mig og revser mig ved at smæde?

דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

Så vid da, at Gud har bøjet min Ret, omspændt mig med sit Net.

הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

Se, jeg skriger: Vold! men får ikke Svar, råber om Hjælp, der er ingen Ret.

ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

Han spærred min Vej, jeg kom ikke frem, han hylled mine Stier i Mørke;

כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

han klædte mig af for min Ære, berøved mit Hoved Kronen,

יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

brød mig ned overalt, så jeg må bort, oprykked mit Håb som Træet;

ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

hans Vrede blussede mod mig, han regner mig for sin Fjende;

יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

samlede rykker hans Flokke frem og bryder sig Vej imod mig, de lejrer sig om mit Telt.

אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

Mine Brødre har fjernet sig fra mig, Venner er fremmede for mig,

חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

mine nærmeste og Hendinge holder sig fra mig, de, der er i mit Hus, har glemt mig;

גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

mine Piger regner mig for en fremmed, vildfremmed er jeg i deres Øjne;

לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

ej svarer min Træl, når jeg kalder, jeg må trygle ham med min Mund;

רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

ved min Ånde væmmes min Hustru, mine egne Brødre er jeg en Stank;

גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

selv Drenge agter mig ringe, når jeg reljser mig, taler de mod mig;

תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

Standsfælleræmmes til Hobe ved mig, de, jeg elskede, vender sig mod mig.

בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

Benene hænger fast ved min Hud, med Kødet i Tænderne slap jeg bort.

חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

Nåde, mine Venner, Nåde, thi Guds Hånd har rørt mig!

למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

Hvi forfølger og I mig som Gud og mættes ej af mit Kød?

מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

Ak, gid mine Ord blev skrevet op, blev tegnet op i en Bog,

בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

med Griffel af Jern, med Bly indristet i Hlippen for evigt!

ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

Men jeg ved, at min Løser lever, over Støvet vil en Forsvarer stå frem.

ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

Når min sønderslidte Hud er borte, skal jeg ud fra mit Kød skue Gud,

אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

hvem jeg skal se på min Side; ham skal mine Øjne se, ingen fremmed! Mine Nyrer forgår i mit Indre!

כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

Når I siger: "Hor vi skal forfølge ham, Sagens Rod vil vi udfinde hos ham!"

גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

så tag jer i Vare for Sværdet; thi Vrede rammer de lovløse, at I skal kende, der kommer en Dom!