Luke 20

Og det skete på en af de Dage, medens han lærte folket i Helligdommen og forkyndte Evangeliet, da trådte Ypperstepræsterne og de skriftkloge tillige med de Ældste hen til ham.

ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃

Og de talte til ham og sagde: "Sig os, af hvad Magt gør du disse Ting, eller hvem er det, som har givet dig denne Magt?"

ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃

Men han svarede og sagde til dem: "Også jeg vil spørge eder om en Ting, siger mig det:

ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃

Johannes's Dåb, var den fra Himmelen eller fra Mennesker?"

טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃

Men de overvejede med hverandre og sagde: "Sige vi: Fra Himmelen, da vil han sige: Hvorfor troede I ham ikke?

ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃

Men sige vi: Fra Mennesker, da vil hele Folket stene os; thi det er overbevist om, at Johannes var en Profet."

ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃

Og de svarede, at de vidste ikke hvorfra.

ויענו לא ידענו מאין׃

Og Jesus sagde til dem: "Så siger ikke heller jeg eder, af hvad Magt jeg gør disse Ting."

ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

Men han begyndte at sige denne Lignelse til Folket: "En Mand plantede en Vingård og lejede den ud til Vingårdsmænd og drog udenlands for lange Tider.

ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃

Og da Tiden kom, sendte han en Tjener til Vingårdsmændene, for at de skulde give ham af Vingårdens Frugt; men Vingårdsmændene sloge ham og sendte ham tomhændet bort.

ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃

Og han sendte fremdeles en anden Tjener; men de sloge også ham og forhånede ham og sendte ham tomhændet bort.

ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃

Og han sendte fremdeles en tredje; men også ham sårede de og kastede ham ud.

ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃

Men Vingårdens Herre sagde: Hvad skal jeg gøre? Jeg vil sende min Søn, den elskede; de ville dog vel undse sig, for ham.

ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃

Men da Vingårdsmændene så ham, rådsloge de indbyrdes og sagde: Det er Arvingen; lader os slå ham ihjel, for at Arven kan blive vor.

וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃

Og de kastede ham ud af Vingården og sloge ham ihjel. Hvad vil nu Vingårdens Herre gøre ved dem?

ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃

Han vil komme og ødelægge disse Vingårdsmænd og give Vingården til andre." Men da de hørte det, sagde de: "Det ske aldrig!"

יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

Men han så på dem og sagde: "Hvad er da dette, som er skrevet: Den Sten, som Bygningsmændene forkastede, den er bleven til en Hovedhjørnesten?

ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

Hver, som falder på denne Sten, skal slå sig sønder; men hvem den falder på, ham skal den knuse."

כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

Og Ypperstepræsterne og de skriftkloge søgte at lægge Hånd på ham i den samme Time, men de frygtede for Folket; thi de forstode, at han sagde denne Lignelse imod dem.

ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃

Og de toge Vare på ham og udsendte Lurere, der anstillede sig, som om de vare retfærdige, for at fange ham i Ord, så de kunde overgive ham til Øvrigheden og Landshøvdingens Magt.

ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃

Og de spurgte ham og sagde: "Mester! vi vide, at du taler og lærer Rettelig og ikke ser på Personer, men lærer Guds Vej i Sandhed.

וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃

Er det os tilladt at give Kejseren Skat eller ej?"

המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

Men da han mærkede deres Træskhed, sagde han til dem: "Hvorfor friste I mig?

ויכר את נכליהם ויאמר להם׃

Viser mig en Denar"; hvis Billede og Overskrift bærer den?" Men de svarede og sagde: "Kejserens."

מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃

Men han sagde til dem: "Så giver da Kejseren, hvad Kejserens er, og Gud, hvad Guds er."

ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

Og de kunde ikke fange ham i Ord i Folkets Påhør, og de forundrede sig over hans Svar og tav.

ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

Men nogle af Saddukæerne, som nægte, at der er Opstandelse, kom til ham og spurgte ham og sagde:

ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

"Mester! Moses har foreskrevet os: Dersom en har en Broder, som er gift, og denne dør barnløs, da skal hans Broder tage Hustruen og oprejse sin Broder Afkom.

מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

Nu var der syv Brødre; og den første tog en Hustru og døde barnløs.

והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

Ligeså den anden.

ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

Og den tredje tog hende, og således også alle syv; de døde uden at efterlade Børn.

ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

Men til sidst døde også Hustruen.

ובאחרונה מתה גם האשה׃

Hvem af dem får hende så til Hustru i Opstandelsen? thi de have alle syv haft hende til Hustru."

והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

Og Jesus sagde til dem: "Denne Verdens Børn tage til Ægte og bortgiftes;

ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃

men de, som agtes værdige til at få Del i hin Verden og i Opstandelsen fra de døde, tage hverken til Ægte eller bortgiftes.

והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃

Thi de kunne ikke mere dø; thi de ere Engle lige og ere Guds Børn, idet de ere Opstandelsens Børn.

כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

Men at de døde oprejses, har også Moses givet til Kende i Stedet om Tornebusken, når han kalder Herren: Abrahams Gud og Isaks Gud og Jakobs Gud.

וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

Men han er ikke dødes, men levendes Gud; thi for ham leve de alle."

והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

Men nogle af de skriftkloge svarede og sagde: "Mester! du talte vel."

ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

Og de turde ikke mere spørge ham om noget.

ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

Men han sagde til dem: "Hvorledes siger man, at Kristus er Davids Søn?

ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

David selv siger jo i Salmernes Bog: Herren sagde til min Herre: Sæt dig ved min højre Hånd,

והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

indtil jeg får lagt dine Fjender som en Skammel for dine Fødder.

עד אשית איביך הדם לרגליך׃

Altså kalder David ham en Herre, hvorledes er han da hans Søn?"

הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

Men i hele Folkets Påhør sagde han til Disciplene:

ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃

"Vogter eder for de skriftkloge. som gerne ville gå i lange Klæder og holde af at lade sig hilse på Torvene og at have de fornemste Pladser i Synagogerne og at sidde øverst til Bords ved Måltiderne,

הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

de, som opæde Enkers Huse og på Skrømt bede længe; disse skulle få des hårdere Dom."

הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃