Job 3

Derefter oplod Job sin Mund og forbandede sin Dag,

אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃

og Job tog til Orde og sagde:

ויען איוב ויאמר׃

Bort med den Dag, jeg fødtes, den Nat, der sagde: "Se, en Dreng!"

יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃

Denne Dag vorde Mørke, Gud deroppe spørge ej om den, over den stråle ej Lyset frem!

היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃

Mulm og Mørke løse den ind, Tåge lægge sig over den, Formørkelser skræmme den!

יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃

Mørket tage den Nat, den høre ej hjemme blandt Årets Dage, den komme ikke i Måneders Tal!

הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃

Ja, denne Nat vorde gold, der lyde ej Jubel i den!

הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃

De, der besværger Dage, forbande den, de, der har lært at hidse Livjatan";

יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃

dens Morgenstjerner formørkes, den bie forgæves på Lys, den skue ej Morgenrødens Øjenlåg,

יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃

fordi den ej lukked mig Moderlivets Døre og skjulte Kvide for mit Blik!

כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃

Hvi døde jeg ikke i Moders Liv eller udånded straks fra Moders Skød?

למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃

Hvorfor var der Knæ til at tage imod mig, hvorfor var der Bryster at die?

מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃

Så havde jeg nu ligget og hvilet, så havde jeg slumret i Fred

כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃

blandt Konger og Jordens Styrere, der bygged sig Gravpaladser,

עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃

blandt Fyrster, rige på Guld, som fyldte deres Huse med Sølv.

או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃

Eller var jeg dog som et nedgravet Foster. som Børn, der ikke fik Lyset at se!

או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃

Der larmer de gudløse ikke mer, der hviler de trætte ud,

שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃

alle de fangne har Ro, de hører ej Fogedens Røst;

יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃

små og store er lige der og Trællen fri for sin Herre.

קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃

Hvi giver Gud de lidende Lys, de bittert sørgende Liv,

למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃

dem, som bier forgæves på Døden, graver derefter som efter Skatte,

המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃

som glæder sig til en Stenhøj, jubler, når de finder deres Grav

השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃

en Mand, hvis Vej er skjult, hvem Gud har stænget inde?

לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃

Thi Suk er blevet mit daglige Brød, mine Ve råb strømmer som Vand.

כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃

Thi hvad jeg gruer for, rammer mig, hvad jeg bæver for, kommer over mig.

כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃

Knap har jeg Fred, og knap har jeg Ro, knap har jeg Hvile, så kommer Uro!

לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃