Job 7

Er ikke et menneskes liv på jorden en krigstjeneste, og hans dager som en dagarbeiders dager?

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

Lik en træl som higer efter skygge, og lik en dagarbeider som venter på sin lønn,

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

således har jeg fått i eie måneder fulle av nød, og møiefulle netter er falt i min lodd.

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

Når jeg legger mig, da sier jeg: Når skal jeg stå op? Og lang blir aftenen, og jeg blir trett av å kaste mig hit og dit inntil morgenlysningen.

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

Mitt kjøtt er klædd med makk og med skorper som av jord; min hud skrukner og brister.

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

Mine dager farer hurtigere avsted enn en veverskyttel, og de svinner bort uten håp.

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

Kom i hu at mitt liv er et pust! Aldri mere skal mitt øie se noget godt.

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

Den som nu ser mig, skal ikke mere få øie på mig; når dine øine søker efter mig, er jeg ikke mere.

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

En sky blir borte og farer avsted; således er det med den som farer ned til dødsriket - han stiger ikke op derfra,

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

han vender ikke mere tilbake til sitt hus, og hans sted kjenner ham ikke lenger.

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

Så vil da heller ikke jeg legge bånd på min munn; jeg vil tale i min ånds trengsel, jeg vil klage i min sjels bitre smerte.

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

Er jeg et hav eller et havuhyre, siden du setter vakt over mig?

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Når jeg sier: Min seng skal trøste mig, mitt leie skal hjelpe mig å bære min sorg,

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

da skremmer du mig med drømmer og forferder mig med syner.

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

Derfor foretrekker min sjel å kveles - heller døden enn disse avmagrede ben!

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

Jeg er kjed av dette; jeg lever ikke evindelig; la mig være, for mine dager er et pust.

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

Hvad er et menneske, at du gir så meget akt på ham og retter dine tanker på ham,

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

at du opsøker ham hver morgen og prøver ham hvert øieblikk?

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

Hvor lenge skal det vare før du vender dine øine bort fra mig? Vil du ikke slippe mig til jeg får svelget mitt spytt?

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

Har jeg syndet, hvad ondt gjorde jeg da mot dig, du menneskevokter? Hvorfor har du gjort mig til skive for dig, så jeg er mig selv til byrde?

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

Og hvorfor tilgir du ikke min brøde og forlater mig min misgjerning? For nu må jeg legge mig i støvet; når du søker mig, er jeg ikke mere.

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃