Job 6

Da tok Job til orde og sa:

ויען איוב ויאמר׃

Gid min gremmelse blev veid, og min ulykke samtidig lagt på vekten!

לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

For nu er den tyngre enn havets sand; derfor var mine ord tankeløse.

כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

For den Allmektiges piler sitter i mig, og min ånd drikker deres gift; Guds redsler stiller sig op imot mig.

כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

Skriker vel et villesel midt i det grønne gress? Eller brøler en okse foran sitt fôr?

הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

Hvem vil ete det som det ingen smak er i, uten salt? Eller er det smak i eggehvite?

היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

Det byr mig imot å røre ved det; det er for mig som utskjemt mat.

מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

Gid min bønn måtte bli hørt, og Gud vilde opfylle mitt håp!

מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

Og måtte det behage Gud å knuse mig, å slippe løs sin hånd og avskjære min livstråd!

ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

Da hadde jeg ennu en trøst, og jeg skulde springe av glede midt i den skånselløse smerte; for jeg har ikke fornektet den Helliges ord.

ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

Hvad kraft har jeg, så jeg kunde holde ut, og hvad blir enden med mig, så jeg kunde være tålmodig?

מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

Er da min kraft som stenens kraft? Eller er mitt kjøtt av kobber?

אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

Er jeg da ikke aldeles hjelpeløs? Er ikke all utsikt til frelse fratatt mig?

האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

Den ulykkelige burde møte kjærlighet hos sin venn, selv om han opgir frykten for den Allmektige.

למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

Men mine brødre har sviktet som en bekk, som strømmer hvis vann skyller over,

אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

som er grumset av is, og som det skjuler sig sne i;

הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

men på den tid de treffes av solens glød, tørkes de ut; når det blir hett, svinner de bort.

בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

Karavaner som er på veien til dem, bøier av; de drar op i ørkenen og omkommer.

ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

Temas karavaner speidet efter dem, Sjebas reisefølger satte sitt håp til dem;

הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

de blev til skamme, fordi de stolte på dem; de kom dit og blev skuffet.

בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

Således er I nu blitt til intet; I ser ulykken og blir redde.

כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

Har jeg vel bedt eder at I skulde gi mig noget eller bruke noget av eders gods til beste for mig,

הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

at I skulde frelse mig av fiendens hånd og løskjøpe mig fra voldsmenn?

ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

Lær mig, så skal jeg tie, og vis mig hvori jeg har faret vill!

הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

Hvor kraftige er ikke rettsindige ord! Men hvad gagn er det i en refselse fra eder?

מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

Tenker I på å refse ord? Ord av en fortvilet mann hører jo vinden til.

הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

Endog om en farløs kunde I kaste lodd og kjøpslå om eders venn.

אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

Men gjør nu så vel å se på mig! Skulde jeg vel ville lyve eder midt op i ansiktet?

ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

Vend om, la det ikke skje urett! Vend om, jeg har ennu rett i dette.

שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

Er det urett på min tunge, eller skulde min gane ikke merke hvad som er ondt?

היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃