Psalms 102

Hear my prayer, O LORD, and let my cry come unto thee.

תפלה לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃

Hide not thy face from me in the day when I am in trouble; incline thine ear unto me: in the day when I call answer me speedily.

אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃

For my days are consumed like smoke, and my bones are burned as an hearth.

כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃

My heart is smitten, and withered like grass; so that I forget to eat my bread.

הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃

By reason of the voice of my groaning my bones cleave to my skin.

מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃

I am like a pelican of the wilderness: I am like an owl of the desert.

דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃

I watch, and am as a sparrow alone upon the house top.

שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג׃

Mine enemies reproach me all the day; and they that are mad against me are sworn against me.

כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃

For I have eaten ashes like bread, and mingled my drink with weeping,

כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃

Because of thine indignation and thy wrath: for thou hast lifted me up, and cast me down.

מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃

My days are like a shadow that declineth; and I am withered like grass.

ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃

But thou, O LORD, shalt endure for ever; and thy remembrance unto all generations.

ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃

Thou shalt arise, and have mercy upon Zion: for the time to favour her, yea, the set time, is come.

אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד׃

For thy servants take pleasure in her stones, and favour the dust thereof.

כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו׃

So the heathen shall fear the name of the LORD, and all the kings of the earth thy glory.

וייראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך׃

When the LORD shall build up Zion, he shall appear in his glory.

כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃

He will regard the prayer of the destitute, and not despise their prayer.

פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם׃

This shall be written for the generation to come: and the people which shall be created shall praise the LORD.

תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה׃

For he hath looked down from the height of his sanctuary; from heaven did the LORD behold the earth;

כי השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל ארץ הביט׃

To hear the groaning of the prisoner; to loose those that are appointed to death;

לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃

To declare the name of the LORD in Zion, and his praise in Jerusalem;

לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃

When the people are gathered together, and the kingdoms, to serve the LORD.

בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יהוה׃

He weakened my strength in the way; he shortened my days.

ענה בדרך כחו קצר ימי׃

I said, O my God, take me not away in the midst of my days: thy years are throughout all generations.

אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃

Of old hast thou laid the foundation of the earth: and the heavens are the work of thy hands.

לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃

They shall perish, but thou shalt endure: yea, all of them shall wax old like a garment; as a vesture shalt thou change them, and they shall be changed:

המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃

But thou art the same, and thy years shall have no end.

ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃

The children of thy servants shall continue, and their seed shall be established before thee.

בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃