Job 7

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

Er ikke et menneskes liv på jorden en krigstjeneste, og hans dager som en dagarbeiders dager?

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

Lik en træl som higer efter skygge, og lik en dagarbeider som venter på sin lønn,

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

således har jeg fått i eie måneder fulle av nød, og møiefulle netter er falt i min lodd.

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

Når jeg legger mig, da sier jeg: Når skal jeg stå op? Og lang blir aftenen, og jeg blir trett av å kaste mig hit og dit inntil morgenlysningen.

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

Mitt kjøtt er klædd med makk og med skorper som av jord; min hud skrukner og brister.

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

Mine dager farer hurtigere avsted enn en veverskyttel, og de svinner bort uten håp.

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

Kom i hu at mitt liv er et pust! Aldri mere skal mitt øie se noget godt.

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

Den som nu ser mig, skal ikke mere få øie på mig; når dine øine søker efter mig, er jeg ikke mere.

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

En sky blir borte og farer avsted; således er det med den som farer ned til dødsriket - han stiger ikke op derfra,

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

han vender ikke mere tilbake til sitt hus, og hans sted kjenner ham ikke lenger.

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

Så vil da heller ikke jeg legge bånd på min munn; jeg vil tale i min ånds trengsel, jeg vil klage i min sjels bitre smerte.

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Er jeg et hav eller et havuhyre, siden du setter vakt over mig?

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

Når jeg sier: Min seng skal trøste mig, mitt leie skal hjelpe mig å bære min sorg,

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

da skremmer du mig med drømmer og forferder mig med syner.

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

Derfor foretrekker min sjel å kveles - heller døden enn disse avmagrede ben!

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

Jeg er kjed av dette; jeg lever ikke evindelig; la mig være, for mine dager er et pust.

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

Hvad er et menneske, at du gir så meget akt på ham og retter dine tanker på ham,

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

at du opsøker ham hver morgen og prøver ham hvert øieblikk?

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

Hvor lenge skal det vare før du vender dine øine bort fra mig? Vil du ikke slippe mig til jeg får svelget mitt spytt?

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

Har jeg syndet, hvad ondt gjorde jeg da mot dig, du menneskevokter? Hvorfor har du gjort mig til skive for dig, så jeg er mig selv til byrde?

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃

Og hvorfor tilgir du ikke min brøde og forlater mig min misgjerning? For nu må jeg legge mig i støvet; når du søker mig, er jeg ikke mere.