Job 6

ויען איוב ויאמר׃

Da tok Job til orde og sa:

לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

Gid min gremmelse blev veid, og min ulykke samtidig lagt på vekten!

כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

For nu er den tyngre enn havets sand; derfor var mine ord tankeløse.

כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

For den Allmektiges piler sitter i mig, og min ånd drikker deres gift; Guds redsler stiller sig op imot mig.

הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

Skriker vel et villesel midt i det grønne gress? Eller brøler en okse foran sitt fôr?

היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

Hvem vil ete det som det ingen smak er i, uten salt? Eller er det smak i eggehvite?

מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

Det byr mig imot å røre ved det; det er for mig som utskjemt mat.

מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

Gid min bønn måtte bli hørt, og Gud vilde opfylle mitt håp!

ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

Og måtte det behage Gud å knuse mig, å slippe løs sin hånd og avskjære min livstråd!

ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

Da hadde jeg ennu en trøst, og jeg skulde springe av glede midt i den skånselløse smerte; for jeg har ikke fornektet den Helliges ord.

מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

Hvad kraft har jeg, så jeg kunde holde ut, og hvad blir enden med mig, så jeg kunde være tålmodig?

אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

Er da min kraft som stenens kraft? Eller er mitt kjøtt av kobber?

האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

Er jeg da ikke aldeles hjelpeløs? Er ikke all utsikt til frelse fratatt mig?

למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

Den ulykkelige burde møte kjærlighet hos sin venn, selv om han opgir frykten for den Allmektige.

אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

Men mine brødre har sviktet som en bekk, som strømmer hvis vann skyller over,

הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

som er grumset av is, og som det skjuler sig sne i;

בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

men på den tid de treffes av solens glød, tørkes de ut; når det blir hett, svinner de bort.

ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

Karavaner som er på veien til dem, bøier av; de drar op i ørkenen og omkommer.

הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

Temas karavaner speidet efter dem, Sjebas reisefølger satte sitt håp til dem;

בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

de blev til skamme, fordi de stolte på dem; de kom dit og blev skuffet.

כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

Således er I nu blitt til intet; I ser ulykken og blir redde.

הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

Har jeg vel bedt eder at I skulde gi mig noget eller bruke noget av eders gods til beste for mig,

ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

at I skulde frelse mig av fiendens hånd og løskjøpe mig fra voldsmenn?

הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

Lær mig, så skal jeg tie, og vis mig hvori jeg har faret vill!

מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

Hvor kraftige er ikke rettsindige ord! Men hvad gagn er det i en refselse fra eder?

הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

Tenker I på å refse ord? Ord av en fortvilet mann hører jo vinden til.

אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

Endog om en farløs kunde I kaste lodd og kjøpslå om eders venn.

ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

Men gjør nu så vel å se på mig! Skulde jeg vel ville lyve eder midt op i ansiktet?

שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

Vend om, la det ikke skje urett! Vend om, jeg har ennu rett i dette.

היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃

Er det urett på min tunge, eller skulde min gane ikke merke hvad som er ondt?