Job 17

רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

Min ånd er brutt, mine dager utslukket; bare graver har jeg for mig.

אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃

Sannelig, spott omgir mig på alle kanter, og mitt øie må dvele ved deres trettekjære ferd.

שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃

Så sett nu et pant, gå i borgen for mig hos dig selv! Hvem skulde ellers gi mig håndslag?

כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃

Du har jo lukket deres hjerte for innsikt; derfor vil du ikke la dem vinne.

לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃

Den som forråder venner, så de blir til bytte, hans barns øine skal tæres bort.

והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃

Jeg er satt til et ordsprog for folk; jeg er en mann som blir spyttet i ansiktet.

ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃

Mitt øie er sløvt av gremmelse, og alle mine lemmer er som en skygge.

ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃

Rettskafne forferdes over dette, og den skyldfrie harmes over den gudløse;

ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃

men den rettferdige holder fast ved sin vei, og den som har rene hender, får enn mere kraft.

ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃

Men I - kom bare igjen alle sammen! Jeg finner dog ikke nogen vismann blandt eder.

ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

Mine dager er faret forbi, mine planer sønderrevet - mitt hjertes eiendom!

לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃

Natt gjør de til dag, lyset, sier de, er nærmere enn det mørke som ligger like for mig.

אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃

Når jeg håper på dødsriket som mitt hus, reder i mørket mitt leie,

לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃

roper til graven: Du er min far, til makken: Du er min mor og min søster,

ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃

hvor er da mitt håp? Mitt håp - hvem øiner det?

בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃

Til dødsrikets bommer farer de ned, på samme tid som jeg går til hvile i støvet.