Job 7

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

Har Mennesket på Jord ej Krigerkår? Som en Daglejers er hans Dage.

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

Som Trællen, der higer efter Skygge som Daglejeren, der venter på Løn,

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

så fik jeg Skuffelses Måneder i Arv kvalfulde Nætter til Del.

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

Når jeg lægger mig, siger jeg: "Hvornår er det Dag, af jeg kan stå op?" og når jeg står op: "Hvornår er det Kvæld?" Jeg mættes af Uro, til Dagen gryr.

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

Mit Legeme er klædt med Orme og Skorpe, min Hud skrumper ind og væsker.

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

Raskere end Skyttelen flyver mine Dage, de svinder bort uden Håb.

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

Kom i Hu, at mit Liv er et Pust, ej mer får mit Øje Lykke at skue!

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

Vennens Øje skal ikke se mig, dit Øje søger mig - jeg er ikke mere.

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

Som Skyen svinder og trækker bort, bliver den, der synker i Døden, borte,

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

han vender ej atter hjem til sit Hus, hans Sted får ham aldrig at se igen.

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

Så vil jeg da ej lægge Bånd på min Mund, men tale i Åndens Kvide, sukke i bitter Sjælenød.

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Er jeg et Hav, eller er jeg en Drage, siden du sætter Vagt ved mig?

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

Når jeg tænker, mit Leje skal lindre mig, Sengen lette mit Suk,

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

da ængster du mig med Drømme, skræmmer mig op ved Syner,

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

så min Sjæl vil hellere kvæles. hellere dø end lide.

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

Nu nok! Jeg lever ej evigt, slip mig, mit Liv er et Pust!

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

Hvad er et Menneske, at du regner ham og lægger Mærke til ham,

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

hjemsøger ham hver Morgen, ransager ham hvert Øjeblik?

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

Når vender du dog dit Øje fra mig, slipper mig, til jeg har sunket mit Spyt?

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

Har jeg syndet, hvad skader det dig, du, som er Menneskets Vogter? Hvi gjorde du mig til Skive, hvorfor blev jeg dig til Byrde?

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃

Hvorfor tilgiver du ikke min Synd og lader min Brøde uænset? Snart ligger jeg jo under Mulde, du søger mig - og jeg er ikke mere!