Job 7

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

Zdaliž nemá vyměřeného času člověk na zemi? A dnové jeho jako dnové nájemníka.

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

Jako služebník, kterýž touží po stínu, a jako nájemník, jenž očekává skonání díla svého:

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

Tak jsou mi dědičně přivlastněni měsícové marní, a noci plné trápení jsou mi odečteny.

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

Jestliže ležím, říkám: Kdy vstanu? A pomine noc? Tak pln bývám myšlení až do svitání.

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

Tělo mé odíno jest červy a strupem i prachem, kůže má puká se a rozpouští.

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

Dnové moji rychlejší byli nežli člunek tkadlce, nebo stráveni jsou bez prodlení.

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

Rozpomeň se, ó Pane, že jako vítr jest život můj, a oko mé že více neuzří dobrých věcí,

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

Aniž mne spatří oko, jenž mne vídalo. Oči tvé budou ke mně, a mne již nebude.

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

Jakož oblak hyne a mizí, tak ten, kterýž sstupuje do hrobu, nevystoupí zase,

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

Aniž se opět navrátí do domu svého, aniž ho již více pozná místo jeho.

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

Protož nemohuť já zdržeti úst svých, mluvím v ssoužení ducha svého, naříkám v hořkosti duše své.

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Zdali jsem já mořem čili velrybem, že jsi mne stráží osadil?

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

Když myslím: Potěší mne lůže mé, poodejme naříkání mého postel má:

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

Tedy mne strašíš sny, a viděními děsíš mne,

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

Tak že sobě zvoluje zaškrcení duše má, a smrt nad život.

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

Mrzí mne, nebuduť déle živ. Poodstupiž ode mne, nebo marní jsou dnové moji.

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

Co jest člověk, že ho sobě tak vážíš, a že tak o něj pečuješ?

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

A že ho navštěvuješ každého jitra, a každé chvíle jej zkušuješ?

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

Dokudž se neodvrátíš ode mne, a nedáš mi aspoň polknouti mé sliny?

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

Zhřešil jsem, což mám učiniti, ó strážce lidský? Proč jsi mne položil za cíl sobě, tak abych sám sobě byl břemenem?

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃

Nýbrž proč neodejmeš přestoupení mého, a neodpustíš nepravosti mé? Nebo již v zemi lehnu. Potom bys mne i pilně hledal, nebude mne.