Job 6

ויען איוב ויאמר׃

Odpovídaje pak Job, řekl:

לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

Ó kdyby pilně zváženo bylo hořekování mé, a bída má na váze aby spolu vyzdvižena byla.

כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

Jistě že by se nad písek mořský těžší ukázala, pročež mi se i slov nedostává.

כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

Nebo střely Všemohoucího vězí ve mně, jejichž jed vysušil ducha mého, a hrůzy Boží bojují proti mně.

הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

Zdaliž řve divoký osel nad mladistvou travou? Řve-liž vůl nad picí svou?

היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

Zdaliž jedí to, což neslaného jest, bez soli? Jest-liž chut v věci slzké?

מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

Ach, kterýchž se ostýchala dotknouti duše má, ty jsou již bolesti těla mého.

מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

Ó by se naplnila žádost má, a aby to, čehož očekávám, dal Bůh,

ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

Totiž, aby se líbilo Bohu setříti mne, vztáhnouti ruku svou, a zahladiti mne.

ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

Neboť mám ještě, čím bych se potěšoval, (ačkoli hořím bolestí, aniž mne Bůh co lituje), že jsem netajil řečí Nejsvětějšího.

מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

Nebo jaká jest síla má, abych potrvati mohl? Aneb jaký konec můj, abych prodlel života svého?

אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

Zdali síla má jest síla kamenná? Zdali tělo mé ocelivé?

האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

Zdaliž pak obrany mé není při mně? Aneb zdravý soud vzdálen jest ode mne,

למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

Proti tomu, jehož lítostivost k bližnímu mizí, a kterýž bázeň Všemohoucího opustil?

אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

Bratří moji zmýlili mne jako potok, pominuli jako prudcí potokové,

הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

Kteříž kalní bývají od ledu, a v nichž se kryje sníh.

בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

V čas horka vysychají; když sucho bývá, mizejí z místa svého.

ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

Sem i tam roztěkají se od toku svého obecného, v nic se obracejí a hynou.

הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

To vidouce houfové jdoucích z Tema, zástupové Sabejských, jenž naději měli v nich,

בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

Zastyděli se, že v nich doufali; nebo přišedše až k nim, oklamáni jsou.

כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

Tak zajisté i vy byvše, nejste; vidouce potření mé, děsíte se.

הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

Zdali jsem řekl: Přineste mi, aneb z zboží svého udělte darů pro mne?

ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

Aneb: Vysvoboďte mne z ruky nepřítele, a z ruky násilníků vykupte mne?

הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

Poučte mne, a budu mlčeti, a v čem bych bloudil, poslužte mi k srozumění.

מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

Ó jak jsou pronikavé řeči upřímé! Ale co vzdělá obviňování vaše?

הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

Zdali jen z slov mne viniti myslíte, a převívati řeči choulostivého?

אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

Také i na sirotka se obořujete, anobrž jámu kopáte příteli svému.

ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

A protož nyní chtějtež popatřiti na mne, a suďte, klamám-liť před oblíčejem vaším.

שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

Napravte se, prosím, nechť není nepravostí; napravte se, pravím, a tak poznáte, žeť jest spravedlnost v té řeči mé.

היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃

A jest-li na jazyku mém nepravost, neměl-liž bych, čitedlen býti bíd?