Job 17

רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

Dýchání mé ruší se, dnové moji hynou, hrobu blízký jsem.

אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃

Jistě posměvači jsou u mne, a pro jejich mne kormoucení nepřichází ani sen na oči mé.

שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃

Postav mi, prosím, rukojmě za sebe; kdo jest ten, nechť mi na to ruky podá.

כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃

Nebo srdce jejich přikryl jsi, aby nerozuměli, a protož jich nepovýšíš.

לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃

Kdož pochlebuje bližním, oči synů jeho zhynou.

והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃

Jistě vystavil mne za přísloví lidem, a za divadlo všechněm,

ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃

Tak že pro žalost pošly oči mé, a oudové moji všickni stínu jsou podobni.

ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃

Užasnouť se nad tím upřímí, a však nevinný proti pokrytci vždy se zsilovati bude.

ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃

Přídržeti se bude, pravím, spravedlivý cesty své, a ten, jenž jest čistých rukou, posilní se více.

ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃

Tolikéž i vy všickni obraťte se, a poďte, prosím; neboť nenacházím mezi vámi moudrého.

ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

Dnové moji pomíjejí, myšlení má mizejí, přemyšlování, pravím, srdce mého.

לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃

Noc mi obracejí v den, a světla denního ukracují pro přítomnost temností.

אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃

Abych pak čeho i očekával, hrob bude dům můj, ve tmě usteli ložce své.

לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃

Jámu nazovu otcem svým, matkou pak a sestrou svou červy.

ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃

Kdež jest tedy očekávání mé? A kdo to, čím bych se troštoval, spatří?

בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃

Do skrýší hrobu sstoupí, poněvadž jest všechněm v prachu země odpočívati.