Job 7

Hat der Mensch nicht einen harten Dienst auf Erden, und sind seine Tage nicht wie die Tage eines Tagelöhners?

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

Wie ein Knecht, der sich nach dem Schatten sehnt, und wie ein Tagelöhner, der seines Lohnes harrt,

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

so sind mir zuteil geworden Monde der Nichtigkeit, und Nächte der Mühsal mir zugezählt.

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

Wenn ich mich niederlege, so spreche ich: Wann werde ich aufstehen? und der Abend dehnt sich hin, und ich werde des Umherwerfens satt bis zur Dämmerung.

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

Mein Fleisch ist bekleidet mit Gewürm und Erdkrusten, meine Haut zieht sich zusammen und eitert.

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

Meine Tage gleiten schneller dahin als ein Weberschiffchen, und schwinden ohne Hoffnung.

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

Gedenke, daß mein Leben ein Hauch ist! Nicht wird mein Auge das Glück wiedersehen.

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

Nicht mehr wird mich schauen das Auge des mich Sehenden; richtest du deine Augen auf mich, so bin ich nicht mehr.

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

Die Wolke schwindet und fährt dahin; so steigt, wer in den Scheol hinabfährt, nicht wieder herauf.

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

Nicht mehr kehrt er zurück zu seinem Hause, und seine Stätte erkennt ihn nicht mehr.

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

So will auch ich meinen Mund nicht zurückhalten, will reden in der Bedrängnis meines Geistes, will klagen in der Bitterkeit meiner Seele.

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

Bin ich ein Meer, oder ein Seeungeheuer, daß du eine Wache wider mich aufstellst?

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Wenn ich sage: Trösten wird mich mein Bett, mein Lager wird tragen helfen meine Klage,

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

so erschreckst du mich mit Träumen, und durch Gesichte ängstigst du mich,

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

so daß meine Seele Erstickung vorzieht, den Tod lieber wählt als meine Gebeine.

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

Ich bin’s überdrüssig- nicht ewiglich werde ich ja leben: Laß ab von mir! denn ein Hauch sind meine Tage.

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

Was ist der Mensch, daß du ihn hochhältst, und daß du dein Herz auf ihn richtest,

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

und alle Morgen ihn heimsuchst, alle Augenblicke ihn prüfst?

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

Wie lange willst du nicht von mir wegblicken, nicht von mir ablassen, bis ich meinen Speichel verschlucke?

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

Habe ich gesündigt, was tat ich dir an, du Beobachter der Menschen? Warum hast du mich dir zum Angriffspunkt gesetzt, daß ich mir selbst zur Last geworden bin?

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

Und warum vergibst du nicht meine Übertretung und lässest nicht vorübergehen meine Missetat? Denn nun werde ich in den Staub mich legen, und suchst du nach mir, so bin ich nicht mehr.

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃