Proverbs 1

1:1

Ordsprog af Salomo, Davids Søn, Israels Konge.

משלי שלמה בן דוד מלך ישראל׃

1:2

Af dem skal man lære Visdom forstandig Tale,

לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה׃

1:3

tage mod Tugt, som gør klog, mod Retfærdighed, Ret og Retsind;

לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים׃

1:4

de skal give tankeløse Klogskab, ungdommen Kundskab og Kløgt;

לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה׃

1:5

den vise høre og øge sin Viden, den forstandige vinde sig Levekunst;

ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה׃

1:6

de skal lære at tyde Ordsprog og Billeder, de vises Ord og Gåder.

להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם׃

1:7

HERRENs Frygt er Kundskabs begyndelse, Dårer ringeagter Visdom og Tugt.

יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃

1:8

Hør, min Søn, på din Faders Tugt, opgiv ikke din Moders Belæring.

שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך׃

1:9

thi begge er en yndig Krans til dit Hoved og Kæder til din Hals.

כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך׃

1:10

Min Søn, sig nej, når Syndere lokker!

בני אם יפתוך חטאים אל תבא׃

1:11

Siger de: "Kom med, lad os lure på den fromme, lægge Baghold for sagesløs, skyldfri Mand!

אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃

1:12

Som Dødsriget sluger vi dem levende, med Hud og Hår, som for de i Graven.

נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃

1:13

Vi vinder os Gods og Guld, vi fylder vore Huse med Rov.

כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל׃

1:14

Gør fælles Sag med os; vi har alle fælles Pung!"

גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃

1:15

- min Søn, gå da ikke med dem, hold din Fod fra deres Sti;

בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃

1:16

thi deres Fødder løber efter ondt, de haster for at udgyde Blod.

כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם׃

1:17

Thi det er unyttigt at udspænde Garnet for alle Fugles Øjne;

כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף׃

1:18

de lurer på eget Blod, lægger Baghold for eget Liv.

והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם׃

1:19

Så går det enhver, der attrår Rov, det tager sin Herres Liv.

כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח׃

1:20

Visdommen råber på Gaden, på Torvene løfter den Røsten;

חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃

1:21

oppe på Murene kalder den, tager til Orde i Byen ved Portindgangene:

בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׃

1:22

Hvor længe vil I tankeløse elske Tankeløshed, Spotterne finde deres Glæde i Spot og Dårerne hade kundskab?

עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת׃

1:23

Vend eder til min Revselse! Se, jeg lader min Ånd udvælde for eder, jeg kundgør eder mine Ord:

תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃

1:24

Fordi jeg råbte og I stod imod, jeg vinked og ingen ænsed det,

יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב׃

1:25

men I lod hånt om alt mit Råd og tog ikke min Revselse til jer,

ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם׃

1:26

derfor ler jeg ved eders Ulykke, spotter, når det, I frygter, kommer,

גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם׃

1:27

når det, I frygter, kommer som Uvejr, når eders Ulykke kommer som Storm, når Trængsel og Nød kommer over jer.

בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃

1:28

Da svarer jeg ej, når de kalder, de søger mig uden at finde,

אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃

1:29

fordi de hadede Kundskab og ikke valgte HERRENs Frygt;

תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃

1:30

mit Råd tog de ikke til sig, men lod hånt om al min Revselse.

לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי׃

1:31

Frugt af deres Færd skal de nyde og mættes med egne Råd;

ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו׃

1:32

thi tankeløses Egensind bliver deres Død, Tåbers Sorgløshed bliver deres Undergang;

כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם׃

1:33

men den, der adlyder mig, bor trygt, sikret mod Ulykkens Rædsel.

ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה׃