Job 17

Dýchání mé ruší se, dnové moji hynou, hrobu blízký jsem.

רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

Jistě posměvači jsou u mne, a pro jejich mne kormoucení nepřichází ani sen na oči mé.

אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃

Postav mi, prosím, rukojmě za sebe; kdo jest ten, nechť mi na to ruky podá.

שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃

Nebo srdce jejich přikryl jsi, aby nerozuměli, a protož jich nepovýšíš.

כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃

Kdož pochlebuje bližním, oči synů jeho zhynou.

לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃

Jistě vystavil mne za přísloví lidem, a za divadlo všechněm,

והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃

Tak že pro žalost pošly oči mé, a oudové moji všickni stínu jsou podobni.

ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃

Užasnouť se nad tím upřímí, a však nevinný proti pokrytci vždy se zsilovati bude.

ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃

Přídržeti se bude, pravím, spravedlivý cesty své, a ten, jenž jest čistých rukou, posilní se více.

ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃

Tolikéž i vy všickni obraťte se, a poďte, prosím; neboť nenacházím mezi vámi moudrého.

ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃

Dnové moji pomíjejí, myšlení má mizejí, přemyšlování, pravím, srdce mého.

ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

Noc mi obracejí v den, a světla denního ukracují pro přítomnost temností.

לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃

Abych pak čeho i očekával, hrob bude dům můj, ve tmě usteli ložce své.

אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃

Jámu nazovu otcem svým, matkou pak a sestrou svou červy.

לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃

Kdež jest tedy očekávání mé? A kdo to, čím bych se troštoval, spatří?

ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃

Do skrýší hrobu sstoupí, poněvadž jest všechněm v prachu země odpočívati.

בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃