Job 7

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

Hat der Mensch nicht einen harten Dienst auf Erden, und sind seine Tage nicht wie die Tage eines Tagelöhners?

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

Wie ein Knecht, der sich nach dem Schatten sehnt, und wie ein Tagelöhner, der seines Lohnes harrt,

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

so sind mir zuteil geworden Monde der Nichtigkeit, und Nächte der Mühsal mir zugezählt.

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

Wenn ich mich niederlege, so spreche ich: Wann werde ich aufstehen? und der Abend dehnt sich hin, und ich werde des Umherwerfens satt bis zur Dämmerung.

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

Mein Fleisch ist bekleidet mit Gewürm und Erdkrusten, meine Haut zieht sich zusammen und eitert.

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

Meine Tage gleiten schneller dahin als ein Weberschiffchen, und schwinden ohne Hoffnung.

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

Gedenke, daß mein Leben ein Hauch ist! Nicht wird mein Auge das Glück wiedersehen.

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

Nicht mehr wird mich schauen das Auge des mich Sehenden; richtest du deine Augen auf mich, so bin ich nicht mehr.

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

Die Wolke schwindet und fährt dahin; so steigt, wer in den Scheol hinabfährt, nicht wieder herauf.

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

Nicht mehr kehrt er zurück zu seinem Hause, und seine Stätte erkennt ihn nicht mehr.

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

So will auch ich meinen Mund nicht zurückhalten, will reden in der Bedrängnis meines Geistes, will klagen in der Bitterkeit meiner Seele.

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Bin ich ein Meer, oder ein Seeungeheuer, daß du eine Wache wider mich aufstellst?

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

Wenn ich sage: Trösten wird mich mein Bett, mein Lager wird tragen helfen meine Klage,

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

so erschreckst du mich mit Träumen, und durch Gesichte ängstigst du mich,

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

so daß meine Seele Erstickung vorzieht, den Tod lieber wählt als meine Gebeine.

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

Ich bin’s überdrüssig- nicht ewiglich werde ich ja leben: Laß ab von mir! denn ein Hauch sind meine Tage.

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

Was ist der Mensch, daß du ihn hochhältst, und daß du dein Herz auf ihn richtest,

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

und alle Morgen ihn heimsuchst, alle Augenblicke ihn prüfst?

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

Wie lange willst du nicht von mir wegblicken, nicht von mir ablassen, bis ich meinen Speichel verschlucke?

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

Habe ich gesündigt, was tat ich dir an, du Beobachter der Menschen? Warum hast du mich dir zum Angriffspunkt gesetzt, daß ich mir selbst zur Last geworden bin?

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃

Und warum vergibst du nicht meine Übertretung und lässest nicht vorübergehen meine Missetat? Denn nun werde ich in den Staub mich legen, und suchst du nach mir, so bin ich nicht mehr.